לג בעומר-"יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין"
"יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין"
רשב"י מעיד על עצמו ואומר: "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין".
צריך לבאר מהי מעלתו הגבוהה של רשב"י שבזכותה הוא יכול לפתור את כל העולם מן הדין?
הביאור לכך- כלל גדול אומרת החסידות: כל הגבוה ביותר יורד למטה ביותר, ובירידתו הוא מעלה את התחתונים ומרוממם".
כלל זה בולט הן בתורתו של רשב"י והן במעשיו. בתורתו : מצד אחד רשב"י הוא הדוגמה הבולטת ביותר ל"תורתו אומנתו", הוא ובנו ישבו יומם ולילה 13 שנים ועסקו בתורה ,מצד שני רשב"י פוסק שמי שאינו יכול ללמוד יומם ולילה, ואף לא יותר מקריאת שמע של ערבית ושחרית, בזה עצמו מקיים הוא את מצוות "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה"! כלומר רשב"י קובע שאם זו המסוגלות של האיש ללמוד, אז בזה מתקיים אצלו בפועל "והגית בו יומם ולילה"! ,אפילו רק בפרק אחד בבוקר ובפרק אחד בערב , רשב"י מרומם כל יהודי, כך שבכל מצב שהוא יהיה הוא יוכל להיות מחובר למקום הכי גבוה – לנצחיות של התורה.
במעשיו : רשב"י היה פרוש לחלוטין מהעולם הזה, ישב 13 שנים במערה וחי על חרובים ומים, כאשר החול משמש לו לבגד. שם הוא התעלה בהשגת סודות התורה והגיע למעלות עליונות, היינו חושבים לעצמנו שהעולם הזה בכלל לא יעסיק אותו, אבל מסופר אודות רשב״י, שבצאתו מהמערה לאחר י״ג שנות גלות, הוא מיד יורד אל העם ומברר מה ניתן לתקן לטובת הבריות, וכאשר הראו לו מקום שבו הכוהנים צריכים ללכת בדרך עקלתון עקב ספק טומאה, מיד טיפל רשב״י עצמו בדבר, עד שבירר שהכוהנים אכן יכולים ללכת דרך אותו המקום.
מכאן רואים, את מעלתו הגבוהה של רשב"י, מצד אחד להיות בדרגה הכי גבוהה הן בתורתו והן במעשיו ומצד שני הוא יכול "לרדת" אל האדם הפשוט להבין אותו , לתקן ולרומם אותו , וכל זה בזכות האהבת ישראל הגדולה שיש לרשב"י לכל יהודי ויהודי.
ובזכות כך רשב"י הגיע לדרגה זו שהוא יכול להעיד על עצמו שהוא יכול לפטור את כל העולם מן הדין.
במעשיו של רשב"י טמונה הוראה עמוקה ביותר: לאחר כל השנים שעברו עליו בבדידות במערה, רשב״י מעוניין לחדש את פעילותו עבור כלל ישראל. אבל, אין הוא מחכה עד אשר תזדמן לו איזו שהיא פעולה אדירת ממדים, בקנה מידה עולמי, כי אם מתעסק מיד בעזרה לחלק קטן מעם ישראל – כוהנים בלבד, וגם בזה לא כל הכוהנים, כי אם אלו המתגוררים במקום ואמורים לעבור שם – ומטרת הפעולה גם היא, רק בכדי לחסוך להם מעט זמן וטורח!
ההוראה מכך היא: ישנם כאלו החושבים תמיד רק על הישגים בהיקף נרחב, ובינתיים מוותרים על עשיה בדברים בהם יכלו לפעול, לעזור, ואפילו ליהודי אחד ויחיד, או לילד יהודי, בגשמיות או ברוחניות, או בשניהם כאחד. מלמדנו רשב״י: לא זו הדרך! אלא על כל אחד ואחת מוטלת החובה לעשות כל אשר ביכולתו, במעשה בפועל – ואפילו אם נדמה לו שאין זו פעולה כל־כך גדולה וחשובה: מכיוון שהאמת היא, שכל עזרה ליהודי, ככל שהדבר נראה גדול או קטן, הרי שבאמת פעולה גדולה היא – בהתאם ל״כלל גדול בתורה – ואהבת לרעך כמוך".
