מעשה נורא מתחיית המתים ממש מפי עד ראיה
עד ראייה מספר על נס ופלא, שראה במירון: בהיותי במירון
על ל"ג לעומר בשנת תרפ"ג, [1923] שחל אז ביום הששי, ושכמעט רוב הקהל מאלפי ישראל, נשארו אז במירון לשבות שם את יום השבת.
ביום שבת בבקר אחר תפלת מוסף נשמע קול רעש גדול בגלל מותו של ילד ספרדי, שרק ביום עשו לו חאלקה. בעיני ראיתי – הוא מספר – את הילד מונח בחדרו על הארץ, ירוק ומת. כולם הצטערו מאוד והשתתפו בצער האם, ומרוב צער לא יכלו בשום אופן לעשות "קידוש" ולסעוד את סעודת השבת".
והנה פתאום קמה אמו, נטלה את הילד המת על ידיה, וירדה עמו לציון הקדוש והניחה אותו על הרצפה ובקול מר פתחה בצעקה "הוי, צדיק צדיק, רבי שמעון, באתי לכאן לכבודך,
לעשות חאלקה לבני בשמחה וריקודים, ועתה איך אסע מכאן בבושה ובכלימה בלי הילד איך אחזור הביתה בלי הילד". והמשיכה בתפילתה "צדיק, צדיק, הנני מניחו לפניך כמו שהוא, ואנא ממך אל תביישני ואל תחזיר פני ריקם, ותחזירו לפני חי ובריא, ויתקדש שם שמים בעולם.
האם יצאה מהציון והשאירה את הילד מונח על הארץ ,וכעבור רגעים מספר נשמע צעקת הילד שקורא לאמו, והנה הילד קם על רגליו וצועק "אמי, תנה לי מים, כי אני צמא". כל הקהל באו לראות הילד החי. אף הרופאים שנאספו שמה לבדוק את הילד הודו ואמרו שאין זה בדרך הטבע כלל, וכל העומדים שם ברכו ברכת "מחיה המתים".
