"תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו"
המוטיב העיקרי של חגי תשרי הוא אחדותם של כל עם-ישראל. אחדות זו קיימת בימים הנוראים בכיסוי ובהעלם (על-פי הפסוק: "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו"), ואילו בחג-הסוכות אחדות זו מופיעה בצורה גלויה.
בראש-השנה כולם כאחד עומדים ומכתירים עליהם את הקב"ה למלך; וביום הכיפורים כולם כאחד מתעוררים לתשובה אמתית, אומנם בימים אלו כל יהודי חושף את פנימיות נשמתו, אבל מבחינה חיצונית ניתן לראות בבית הכנסת הבדלים בין איש לרעהו :האחד בעל תורה ומעשים טובים ,השני מהדר יותר במצוות ,ויש גם את היהודים שמגיעים להתפלל רק בימים הנוראים. כמו כן בנוסף לתפילה הכללית ,כל יהודי מתפלל גם על בקשותיו וצרכיו האישיים, ועוצמת "הצעקה " בין איש לרעהו שונה.
אחדות זו, שבימים הנוראים, מתעלמת כביכול מן ההבדלים שקיימים במציאות בין יהודי ליהודי. היא חושפת את הנקודה הפנימית המשותפת לכל חלקי עם-ישראל, ומתרוממת מעל כל ההבדלים והחלוקות השונות.
בחג-הסוכות אנו מגיעים לדרגה גבוהה יותר של אחדות,( ובכך הוא מפתח ומגלה את האחדות הבסיסית של הימים הנוראים). אחת המצוות העיקריות של חג-הסוכות היא מצוות ארבעת המינים, שרומזת לכל סוגיו של עם-ישראל: בעלי תורה ומעשים טובים (אתרוג), בעיקר בעלי תורה (לולב), בעיקר בעלי מצוות ומעשים טובים (הדס), וכאלה שאין בהם לא תורה ולא מצוות (ערבה).
ולמרות כל ההבדלים הללו אנו מבטאים את האחדות בכך שאנו מחברים את כל ארבעת המינים ביחד.
זו דרגה גבוהה יותר של אחדות. אנו מתאחדים גם כאשר ההבדלים והחלוקות עומדים בתוקפם.
בנוסף המצווה העיקרית של חג הסוכות היא הסוכה. אל הסוכה נכנסים כל עם ישראל בשווה .כמו שכתוב: "כל האזרח יישבו בסוכות".
על פי החסידות מצווה לברך על ארבעת המינים בסוכה, בכך אנו מגלים את האחדות השלמה –למרות שאנו שונים, כולנו מאוחדים ויושבים תחת סוכה אחת.
לקשר בין הימים הנוראים לסוכות יש רמז נפלא- בראש השנה אנו תוקעים 100 תקיעות: ס-תקיעות ,כ-תרועות ,ו-כ שברים, סה"כ בגימטריה – סכך .כלומר תקיעות אלו של ראש השנה מתגלות על ידי הסכך בחג הסוכות, כמו כן עבודת היום העיקרית ביום הכיפורים היא עבודת הקטורת-המעלה עשן למעלה, עשן זה מתגלה ויורד בחזרה למטה ע"י הסכך – הסוכה היא זכר לענני הכבוד העשויים בעצם מעשן הקטורת ,וכמו שענני הכבוד הצלו על כל עם ישראל, כך כל בני ישראל יושבים תחת סוכה אחת.
אחדות זו בעם ישראל מתגלה ביתר שאת בשמחת תורה, בה כל עם ישראל רוקדים עם ספר תורה סגור –דבר המציין שבשמחה ,כולם שווים וקשורים לתורה בלי קשר לרמתך ולידיעותיך התורניות.
אחדות זו החלה בימים קדושים אלו נותנת לנו את הכוח להיות מאוחדים ושמחים כל השנה.
