“צהר תעשה לתיבה”
הקב”ה מצוה את נח לעשות צהר לתיבה ,רש”י מפרש שני פירושים למילה צהר ,פירוש ראשון -חלון, פירוש שני -אבן טובה מאירה.
ידוע שרשי מפרש פשוטו של מקרא, וכיוון שהמילה צהר היא מלשון צהרים רש”י פירש שמטרתו של הצהר הוא להאיר את התיבה (כמו שבצהרים האור מרובה).
על שני הפירושים יש קשיים- איך יתכן שחלון אחד או אבן טובה אחת יאירו תיבה שאורכה 150 מטר ו-25 מטר רוחב, כאשר בתיבה היו שלוש קומות, ובכל קומה חדרים רבים, כיצד הוארו כל החדרים שבכל הקומות מחלון או אבן בודדת?
קושי נוסף על הפירוש הראשון- שצהר פירושו חלון: בימי המבול מערכת גרמי השמים לא פעלה, והשמש לא האירה אם-כן איזה תועלת יש בחלון, בעוד שהעולם עצמו היה חשוך!
קושי נוסף על הפירוש השני שצהר פירושו -אבן טובה: אם הכוונה לאבן טובה ,הציווי היה צריך להיות צהר תכניס לתיבה ולא “צהר תעשה לך”?
תורת החסידות מפרשת את פירושיו של רש”י בצורה נפלאה- בתוך התיבה האיר אור אלוקי בגילוי – ההנהגה הייתה כמו בימות המשיח, החיות לא טרפו אחד את השני וחיו בשלום ,(לכן המילה “תיבה” בסידור אותיות אחר נקבל את צירוף המילים בית ה’). ואילו מחוץ לטבע היה מבול וחושך המסמלים את העולם (מלשון העלם) הטבעי המסתיר על האור האלוקי, לכן ה’ ציווה לעשות צהר בתיבה על מנת להאיר את העולם מהתיבה החוצה ולהסיר את לבוש הטבע ולגלות את ה’. התורה היא נצחית, ואפשר לפרש את הציווי הנ”ל גם להיום- על יהודי מוטל לפתוח פתח (חלון) לאור הקדושה ולהתבונן ולראות איך שכל עיסוקיו הגשמיים מנוהלים ביד ההשגחה העליונה ואין דברי מקרי ומזדמן.
אחר-כך עליו להתעלות לדרגה יותר עליונה – ה”אבן טובה”, ע”י כך שיהפוך את העולם עצמו למקור של אור, כלומר לא רק שמסירים את ההעלם מהטבע אלא שמהפכים את הטבע עד שהוא עצמו נהיה ענין של אור וגילוי.
מסביר על כך הבעש”ט- “צהר” – אותיות “רצה”, “צרה” ו”הצר”.
“תיבה” – מסמלת את אותיות התורה והתפילה. “צהר תעשה לתיבה” משמעותו- בכוח עבודת התפילה של רצה (רצון), מהפכים את הצרה של הצר הצורר לצהר, המורה על גילוי אור רב זהו שכתוב -“עת צרה היא ליעקב וממנה ייוושע”. כלומר, לא זו בלבד שיינצלו מן הצרה, אלא שמתוך הצרה עצמה יצמחו הישועה וההצלה.
| פרשת נח-תקציר הפרשה | לקריאה |
| פרשת נח-"צהר תעשה לתיבה" | לקריאה |
| פרשת נח-הרמז במידות התיבה | לקריאה |
| ז בחשוון-שאלת גשמים | לקריאה |
