האם המקושש עבר עבירה?
המדרש מבאר, שהמקושש עצים בשבת, “לשם שמים נתכוון”: כיוון שלאחר חטא המרגלים, נגזר על בני ישראל, שלא ייכנסו לארץ-ישראל, החלו לחשוב שמעתה אין הם חייבים עוד במצוות. לכן “עמד וחילל שבת כדי שייהרג ויראו אחרים”.
כלומר כל מטרתו של המקושש הייתה בכדי ללמד את בני ישראל שהם עדיין מחויבים במצוות, אם כך ניתן לשאול שאלה חזקה: מדוע בחר המקושש לשם כך דווקא לחלל את השבת, שנחשב לחטא חמור שחייב עליו מיתה, לכאורה המקושש היה יכול לבחור לעבור על מצווה אחרת ,מצווה קלה יותר, שעונשה תשלום ממון או מלקות, ובכך להשיג את מטרתו ועדיין לא להתחייב במיתה?
את הביאור לכך מביא המהרש”א: אם אדם עושה בשבת “מלאכה שאינה צריכה לגופה” ,כגון חופר גומא ואינו צריך את הגומא אלא את עפרה-במקרה זה פטור מהתורה.
המקושש בחר דווקא לקושש עצים בשבת כיוון שזו “מלאכה שאינה צריכה לגופה”,- שהרי כוונתו לא הייתה לצורך המלאכה עצמה, אלא כדי שייענש ובכך בני ישראל ילמדו שהם חייבים במצוות ,למרות שעדיין לא נכנסו לארץ ישראל.
כלומר המקושש רצה לעשות מעשה שלא יהיה בו חטא מדין תורה, וביחד עם זאת להשיג את מטרתו, ודבר זה אפשרי רק באיסורי שבת בדין “מלאכה שאינה צריכה לגופה”.
יחד עם זאת נענש בסקילה כיוון שבדיני אדם יש להביא בחשבון את המעשה בלבד ולא את הכוונה שמאחוריו.
מובא בגמרא: מעשה בחסיד אחד שראה ביום שבת פרצה בשדהו, וחשב לגדרה ביום ראשון, אבל הצטער שחשב מחשבה זו בשבת, והחליט לפנים משורת הדין שלא לגדרה לעולם, ונעשה לו נס וגדל באותה פרצה “צלף חד” (צמח דוקרני) שסתם את הפרצה.
אומר על כך האר”י הקדוש- אותו חסיד היה גלגול של מקושש העצים, ששמו צלפחד.
כפי שהסברנו, על פי התורה המקושש לא חטא כלל, אבל חכמים אסרו מלאכה זו ,ובגלל שהמקושש היה חסיד המהדר במצוות, בכל זאת היה צריך תיקון לעניין זה על פי דעת חכמים, ולכן המקושש התגלגל באותו חסיד ,שהיה מהדר בשמירת השבת, ואפילו במחשבה לא חילל את השבת, (למרות שמעיקר הדין מותר לחשוב מחשבות של חול בשבת). ובכך תיקן את העניין גם על פי דעת חכמים.
ויש לכך רמז נפלא-בפרצה גדל “צלף חד” כשמו של המקושש צלפחד!
הורדת קובץ
