שיעורי תניא קצרים

תניא – הקדמה:

בשעה טובה אנחנו מתחילים את ספר התניא. בדף השער של ספר התניא כותב האדמו"ר הזקן כי הספר מבוסס על הפסוק "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו", ולכאורה כיצד ניתן לומר שהדבר קרוב אלינו מאוד לעשותו? בפה אנחנו מבינים, אבל בלב, להפוך את הלב לעבודת ה'?! זה כבר קשה! עוד הוא מוסיף בהקדמה האדמו"ר הזקן, שספר התניא בא לענות ליהודי על כל השאלות שיש לו בעבודת ה'. לכאורה זה יומרני לומר דבר זה, אבל אם האדמו"ר הזקן כותב את זה מתוך ענוה, שהרי ספרו נקרא "ליקוטי אמרים", רק ליקוטים! אז כנראה שזה אמת.
רוצים לשמוע כיצד זה יתכן? הצטרפו אלינו ללימוד. בהצלחה!

פרק א'-1:

ספר התניא נקרא ספר של בינונים. בגמרא כתוב ש'בינוני' זה מי שיש אצלו מחצה זכויות ומחצה עוונות. ולכאורה תמוה, זאת השאיפה שלנו? להיות בינונים? ועוד, רבה אומר על עצמו "כגון אנא (אני) בינוני", וכי כיצד יתכן שהוא בינוני? הרי כתוב על רבה ש"לא פסיק פומיה מגירסא" (פיו לא פסק מלחזור בעל פה על תלמודו) ויצר הרע לא יכל לשלוט בו!?! מכאן אנחנו מוכיחים ש'בינוני' זה לא כפשוטו. 'בינוני' זה דרגה הרבה יותר גבוהה. גם צדיק. צדיק, על פי הפשט זה מי שיש לו רוב זכויות, ורשע זה מי שיש לו רוב עוונות. אבל זה רק לפי השם המושאל. באמת צדיק ורשע הם הרבה מעבר לזה במהות. בהמשך אנחנו נבין את המדרגות האלה יותר לעומק.
יום מבורך

 

 

פרק א'-2:

כדי להסביר מזה צדיק, רשע ובינוני על פי המהות, מתחיל האדמו"ר הזקן ללמד אותנו כיצד הנפש שלנו בנויה. ראשית כל מסביר אדמו"ר הזקן שיש בנו שתי נפשות: נפש אחת אלוקית ונפש שניה בהמית. זה לא יצר הרע ויצר הטוב, שאֵלֶה שני כוחות פרטיים בנפש אחת. אלא אלו שתי נפשות עם מערכות שלמות. הנפש הבהמית שבאדם, ממנה מגיעים התכונות הרעות של גאווה, כעס, הוללות, ליצנות, של עצבות ותאוות לתענוגים. אבל בגלל שנפש זו היא מקליפת נוגה (שאור וחושך ממשמשים בה יחד) אז יש בה גם טוב: רחמנות וגמילות חסדים. באומות העולם נפש זו היא מקליפות הטמאות שיש בה רק רע ללא טוב.
יום מבורך

פרק ב'-1:

בפרקנו האדמו"ר הזקן מבאר על הנפש השנית בישראל – על הנשמה האלוקית. עליה נאמר שהיא "חלק אלוק ממעל ממש", "מאן דנפח מתוכיה נפח" – כמו אדם שמנפח בלון, הנפיחה היא באה מפנימיותו, ולא כמו הדיבור שהוא רק יוצא מהבל הפה, אז ככה הנשמה היא ממש מאוחדת עם הקב"ה. כמו שאנחנו אומרים בבוקר "אלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא, אתה בראתה אתה יצרתה, אתה נפחתה בי" – מה המשמעות של הנפיחה? שזה בא לומר שהנשמה היא כביכול באה ממהותו ועצמותו של הקב"ה, מתוכיותו ופנימיותו. ולכן על הנפש האלוקית נאמר שהיא "חלק אלוק ממעל ממש".
יום מבורך

 

 

פרק ב'-2:

ממשיך לבאר כיצד הנשמה היא "חלק אלוק ממעל ממש". עם ישראל הם בניו של הקב"ה "בני בכורי ישראל" וכן נשמות ישראל עלו במחשבה תחילה. "מבשרי אחזה אלוק", כמו המחשבה של האדם היא לא מנותקת מהאדם אלא זה האדם חושב, כך כביכול מחשבתו של הקב"ה מאוחדת עימו. ואם הנשמות באו ממחשבתו של הקב"ה, זה בא לבאר כיצד הנשמה היא מאוחדת עם הקב"ה ממש. על זה נאמר "ישראל וקודשא בריך הוא כולא חד", כלומר ישראל והקב"ה זה דבר אחד.

 

 

פרק ב'-3:

אמרנו שנִשְמות כל ישראל הן חלק אלוק ממעל ממש, ולכאורה יש לשאול, אם כך, כיצד יתכן שיש חילוקי מדרגות בין נשמות?! שהרי יש נשמות גבוהות ויש נשמות נמוכות יותר, והרי הן נוצרו ממקור אחד!?! משל לוולד שנוצר מטיפת מוח האב. הרי מטיפה אחת אנחנו רואים שהתינוק יש לו איברים שונים. תשעה חודשים הוא נמצא ברחם של אִמו, ומזה יש ציפורניים, יש לב, יש מוח, אבל בסופו של דבר כל האיברים הם ממקור אחד! ככה נשמות ישראל, אמנם כולם ממקור אחד, אבל כשהם ירדו בהשתלשלות ובסדר המדרגה לעולם הזה, אז כל אחד מופיע במדרגה שונה. אבל באמת מקור אחד לכולן, אב אחד לכולן.

 

 

פרק ב'-4:

בסוף פרק ב' מסביר האדמו"ר הזקן שגודל הנשמה היורדת לעולם אינה תלויה בהורים. שכן, למשל, אברהם אבינו שנשמתו מעולם האצילות היא ירדה מתרח שהיה עובד ע"ז. אבל מסביר האדמו"ר הזקן שמה שכתוב בזוהר, שהעיקר תלוי שיקדש עצמו בשעת התשמיש, הכוונה שהלבושים שהוא ממשיך לילד זה ע"י קידוש עצמו. וזה לשון האדמו"ר הזקן "כל המצוות שעושה הכל ע"י אותו הלבוש, אפילו השפע שנותנים לו מן השמים הכל ע"י לבוש זה, ואם יקדש את עצמו ימשיך לבוש קדוש לנשמת בנו ואפילו היא נשמה גדולה, צריכה לקידוש אביו".

 

 

פרק ג'-1:

הנשמה האלוקית שהיא חלק אלוה ממעל ממש כלולה מעשר בחינות, הנחלקות לשתיים: שלש כוחות השכל – חכמה, בינה ודעת, ושבע מידות – חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. בכללות שבע המידות הן אהבת ה' ויראת ה'. המידות הן תולדות של כוחות השכל, הנקראת אימות. ולכן נאמר "וידעת היום והשבות אל לבבך". ההשבה ללב תלויה בידיעה. למשל, ככל שאדם מבין מה המשמעות של הכסף הוא יותר יאהב אותו. או אם אדם יפגוש מלך ברחוב בלי להכירו הוא לא ירא ממנו. דבר זה עונה על השאלה כיצד ניתן לצוות על הרגש "אשר אנכי מצווך היום לאהבה את ה'".

פרק ג'-2:

האדמו"ר הזקן לימד אותנו שהמידות הן תולדות של השכל. כדי לבאר כיצד נולדות יראת ה' ואהבת ה' מכוחות השכל, תחילה מבאר את מהותם של הכוחות חכמה ובינה (ובהמשך יסביר את כוח הדעת), שהם למעשה שלושה שלבים לקליטה ותפיסה במוח האדם. השלב הראשון נקרא חכמה: חכמה היא התפיסה הראשונית והכללית של הרעיון והסברא אותה האדם מנסה להבין. כתוב בזוהר ש'חכמה' זה אותיות כח-מה, בדוגמא לאדם הרואה או לומד דבר שעדיין לא מבורר אצלו, ושואל מה הוא? הסברא עדיין נמצאת בכח ולא בפועל. ולכן החכמה מכוונת כנגד האות יו"ד שהיא קטנה ועדיין לא מבוררת דיה. בהמשך יסביר אדמו"ר הזקן את עניין הבינה.

פרק ג'-3:

השלב השני בקליטה ובתפיסה במוח האדם נקרא בינה. בינה זה לקחת את אותה התפיסה והרעיון הכללי שהשגנו ולפרט אותו עד שנבין את הרעיון לאשורו. אמרנו שחכמה מכוונת כנגד האות יו"ד, הבינה מכוונת כנגד האות ה"א, למעשה זה לקחת את האות יו"ד ולהרחיב אותה לאורך, לרוחב ולעומק. בינה זה להבין דבר מתוך דבר. הוצאה מהכוח אל הפועל. החכמה והבינה "הן אב ואם המולידות אהבת ה' ויראתו ופחדו" ע"י זה שהאדם משתמש בכוחות אלו ומתבונן איך הקב"ה הוא אין סוף ואיך כל העולם בטל אליו במציאות ממש כמו שקרני השמש בטלות ככל שהן קרובות ומאוחדות עם השמש עצמה.
יום טוב

פרק ג'-4:

כשהאדם מתבונן בגדולת אין סוף, ובאיך שהוא יתברך מנהיג את העולם, דבר זה יוליד בתחילה בליבו פחד ה', אך מיד לאחר מכן תתעורר תשוקה, אהבה וצימאון לה' עד כלות הנפש. כמו אדם שנמצא במחיצת צדיק, בתחילה יש רתיעה והתבטלות, אך לאחר מכן מתעורר רצון להיות קרוב לצדיק ודבוק בו. אם כך, מעולה! יש חכמה, יש בינה, שתיהן ביחד מולידות אהבת ה' ויראת ה', מדוע צריך שלב שלישי? מדוע צריך את הדעת? אלא שדעת עניינה התקשרות והתחברות, להתמיד במחשבה ובהתבוננות בגדולת אין סוף, בלי להסיח דעתו מכך, ורק כך יהיה קיום אמיתי לאהבה וליראה. בלי הדעת, הן יהיו רק דמיונות שווא ויחלפו כלא היו.
יום טוב

פרק ד'-1:

בפרק ב' עסקנו במעלתה של הנשמה האלוקית שהיא חלק אלוק ממעל ממש.
בפרק ג' עסקנו בעשר כוחות של הנשמה האלוקית המחולקות למוחין ולמידות.
בפרק ד' עוסק אדמו"ר הזקן בלבושי הנפש.
מה זה לבוש? לבוש זה מעטה חיצוני. הנפש היא רוחנית, העולם הזה הוא גשמי, הלבושים של הנפש הם הממוצעים בין הנפש לעולם, דרכם הנפש מתגלה ובאה לידי ביטוי. מסביר אדמו"ר הזקן שיש לנפש שלושה לבושים: מחשבה, דיבור ומעשה. כשאדם לומד תורה במחשבתו אזי מתלבשות כוחות השכל של הנפש האלוקית במחשבה. כשאדם לומד תורה בדיבור ומקיים מצוות עשה וסר מפני 'לא תעשה', מתלבשות המידות אהבת ויראת ה' במצוות אלו מפני שמתוך אהבה האדם מקיים מצוות עשה ומפני היראה סר ממצוות לא תעשה.

 

פרק ד'-2:

ממשיכים לעסוק בלבושי הנפש האלוקית. כשמדברים על לבוש, אז הלבוש הוא נחות מהמלובש, כמו שהבגדים הם רק טפלים לאדם. אך כאן אדמו"ר הזקן מחדש שישנה מעלה ללבושי הנפש האלוקית על פני הנפש עצמה! כיצד זה יתכן ומה זה בדיוק אומר? פירוש: התורה היא חכמתו ורצונו של הקב"ה בכבודו ובעצמו ולכן התורה והקב"ה זה דבר אחד. ע"י זה שהאדם לומד תורה ומקיים מצוות בשלושת הלבושים הוא מתאחד עם הקב"ה בעצמו. זו הסיבה שעומדים בפני תלמיד חכם, מפני שהוא כמו ספר תורה מהלך, הוא הגיע למצב שהלבושים שלו הם לבושים של תורה המאוחדת עם הקב"ה. נמצא שדווקא הלבושים המאפשרים את לימוד התורה וקיום המצוות הם אלו שמאחדים אותו עם עצמותו יתברך.

 

 

פרק ד'-3:

למדנו שע"י התורה המתלבשת במחשבה דיבור ומעשה של האדם, מתאחדים עם הקב"ה בעצמו. ולכאורה כיצד זה יתכן, הרי "לית מחשבה תפיסה ביה כלל" – אי אפשר לתפוס את הקב"ה שהוא אין סופי, אז כיצד דרך הגוף הגשמי מתאחדים עימו?! אלא שהתורה נמשלה למים, מים שיורדים ממקום גבוה למקום נמוך – רק המקום משתנה אבל הם נשארים אותם מים. כך התורה, שהיא מאוחדת עם הקב"ה, ירדה והתלבשה בסיפורי התורה ובמצוות גשמיות, אבל באמת זו אותה תורה עליונה, רק "דיברה תורה כלשון בני אדם". הקב"ה צמצם והלביש את רצונו וחכמתו כדי לאפשר לאדם לתפוס ולהתאחד עימו.

 

 

פרק ד'-4:

על פי האמור לעיל נוכל להבין את מאמר חז"ל "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא", שכן על העולם הבא נאמר ש"צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשם ונהנים מזיו השכינה", זיו זה רק הארה, זה לא המהות, כמו קרני השמש. בעולם הבא שהוא עולם הגילוי, ללא העלמים והסתרים הנשמה מתענגת רק מזיו השכינה, כי אם הקב"ה יתגלה בעצמו הנשמה תתבטל במציאותה, אך בעולם הזה, דווקא בגלל ההסתרים ישנה אפשרות להתאחד עם הקב"ה בכבודו ובעצמו ע"י לבושי הנפש. כי התורה וקודשא בריך הוא דבר אחד. להבדיל זה כמו שאפשר להסתכל על השמש רק עם מגן, עם משקפי שמש. נמצא שדווקא החיסרון של העולם הזה מאפשר את היתרון העצום להתאחד עמו יתברך ולכן יפה שעה אחת של מצוות ומעשים טובים מכל חיי העולם הבא.
יום טוב!

 

 

פרק ה'-1:

בפרק ד' עסקנו בלבושי הנפש, ואיך שע"י התורה והמצוות מתאחדים עם הקב"ה. אדמו"ר הזקן סיים את פרק ד' במשל לאדם המחבק את המלך, שאין הבדל אם המלך לובש לבוש אחד או הרבה לבושים, שורה תחתונה האדם מחבק את המלך. כך למרות שהתורה והמצוות התלבשו בדברים גשמיים, הרי שעל ידם אפשר להידבק במלך ולהרגיש קרוב אליו. בפרק ה' אדמו"ר הזקן מבאר את המעלה של ידיעת ותפיסת התורה על כל שאר המצוות המעשיות ואפילו על מצוות התלויות בדיבור. והעניין בזה הוא: כשאדם מבין הלכה לאשורה, הרי מוחו מבין ותופס את ההלכה. אך בשעה שהוא לומד ומברר את מהות ההלכה ועדיין לא ירד לסוף דעתה, זה נקרא שהידיעה הקיפה את מוחו. ומכאן שלמרות שאת הקב"ה שהוא אין סופי אי אפשר לתפוס, הרי את חכמתו אפשר לתפוס ביחוד נפלא עד שהמח מתאחד מכל צדדיו עם המושכל, עם דבר ה'.
יום טוב!