פרשת פקודי -"ובהעלות הענן… יסעו בני ישראל"

"ובהעלות הענן… יסעו בני ישראל"

מאת הרב אברהם חזן

השבת אנו מסיימים את קריאת ספר שמות, המכונה 'ספר הגאולה', שבו מתוארת יציאת עם-ישראל ממצרים. הספר מסתיים בתיאור הקמת המשכן, ובגילוי השכינה שהיה בו. בהמשך הדברים נאמר: "ובהעלות הענן מעל המשכן, יסעו בני-ישראל בכל מסעיהם". ולאחר הפסוק האחרון אומרים יחד "חזק חזק ונתחזק". לכאורה איזה פסוק מתאים ביותר לסיים בו את ספר שמות ולומר "חזק"? הרי, חמש הפרשיות האחרונות עסקו במשכן , בתרומות, במלאכת המשכן ובהקמת המשכן. אם כן, הפסוק הכי מתאים בתור הסיום של ספר שמות, אמור להיות "וכבוד ה' מלא את המשכן". אולם, לאחרי פסוק זה, התורה מספרת דווקא על הסתלקות השכינה, ענן ה', ופירוק המשכן כאשר יצאו למסע,"ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל בכל מסעיהם". ולכאורה עניין זה שייך, לסדרי המסעות של בני-ישראל, ולא להקמת המשכן?.

התשובה על כך: כאשר התורה מסיימת את ספר שמות עם הסיפור על בני ישראל שנמצאים במסעיהם בדרך, היא רוצה ללמד אותנו מסר חשוב: הנסיעה וההתקרבות של בני ישראל לארץ-ישראל, קשורה דווקא בהסתלקות השכינה,  דווקא "בהעלות הענן" אז "יסעו בני-ישראל".       וההסבר על כך: התכלית של הכול, הן של המשכן והן של הבריאה כולה, היא בכך, שבני-ישראל 'נוסעים' דווקא "בהעלות הענן". כאשר המשכן בנוי והשכינה שורה בו בגלוי אין זה חידוש, שכולם זוכרים את ה' ועובדים אותו. החכמה והמבחן האמיתי הם דווקא כאשר מפרקים את המשכן ונמצאים בדרך. אז עולה השאלה: האם בני ישראל יצליחו להתמודד? האם הם יזכרו את הקב"ה ויקיימו את רצונו? זה האתגר האמיתי של המשכן, להשפיע על בני ישראל בצורה כזו שגם כאשר המשכן מפורק, כאשר כלפי-חוץ נראה שענן-ה' נתעלה ואינו נמצא כאן. עדיין ההשפעה שלו נשארת על בני ישראל.

מספרים על אחד מחסידי אדמו"ר ה"בית ישראל" מגור, שנסע לרגל עסקיו לגרמניה. לפני הנסיעה, ביקש מרבו את ברכת הפרידה, ורבו בירכו וביקשו שיקנה עבורו סיגריות בגרמניה. החסיד יצא לדרכו, שהה בגרמניה ועשה עסקים, אולם את הסיגריות שכח לקנות. כאשר חזר לארץ הקודש, נזכר לפתע בבקשת רבו, והחליט לקנות סיגריות דומות בארץ. החסיד הביא לרבו את הסיגריות, ואז שאל רבו: היכן קנית את הסיגריות? החסיד סיפר את האמת, ששכח  לקנות בגרמניה ולכן קנה בארץ. ענה ה"בית ישראל": וכי אתה סבור שאני צריך סיגריות מגרמניה?! כוונתי היתה, שגם כאשר אתה בדרך, בגרמניה, תזכור שיש לך רבי!..

המדרש אומר: "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים". וכי יש לפניו תחתונים ועליונים? אלא "תחתונים"  הכוונה היא למצב שאין הקדושה מאירה בגלוי, דבר שמביא עמו נחיתות רוחנית גדולה. וזו כוונת הבריאה: שמקום 'תחתון' זה, שאין בו גילוי שכינה, יהיה 'דירה' לקב"ה  שאף שהקדושה אינה מתגלית כאן מצד-עצמה, ישכינו אותה בני-ישראל על-ידי התורה והמצוות. לאור זאת מובן, שכאשר ענן-ה' נמצא למטה והכול רואים את גילוי השכינה, אין העולם הזה יכול להיחשב 'תחתון', וממילא לא יכולה להתגשם כוונת הבריאה. רק כאשר ענן-ה' עולה למעלה ואורו אינו מאיר כאן בגלוי, אז מתחילים ה'מסעות' של בני-ישראל, בדרכם להגשמת רצון-ה'.   כל ייעודו של המשכן, הוא להעניק לעם-ישראל את הכוח להביא את הקדושה אל תוך העולם, דווקא "בהעלות הענן". אנו לא אמורים להירתע מהקשיים והחושך הרוחני, אלא אדרבה להתגבר עליו. לכן מסתיים סיפור הקמת המשכן בפסוק המדבר על "העלות הענן", שכן זוהי כל תכליתו של משכן-ה'. באחת ההתועדויות, סיפר המשפיע רבי מענדל פוטרפס ז"ל. שבימי הצאר ניקולאי העמידו חייל לשמור על אנדרטה במרכז העיר. הימים היו ימי חורף, הקור היה עז, והשלג כיסה את עין הארץ אך החייל נשאר לעמוד על משמרתו עד שקפא מקור והתמוטט. חבריו הבהילו אותו מהר לבית-הרפואה, ולאחר מאמצים רבים השיבו את נפשו. כשהחזירו את החייל ליחידתו, חשב החייל, שהמפקד יציין אותו לשבח על מסירותו למען המלך, אך המפקד העמידו לדין ופסק לו עונש מלקות, תוך שהוא מנמק את פסק הדין: עצם הידיעה שזכית להיות חייל הממלא את הוראות הקיסר, היתה צריכה לחמם אותך ולא לתת לך לקפוא בחוץ!!! כך גם אנחנו! -הסביר ר' מענדל-, עצם הידיעה שאנו חסידים, דבר זה לבדו, דיו לעורר אותנו, ולתת לנו את הכוח, לעבוד את ה' בהתלהבות, בכל עת ובכל מצב!..

אנו נמצאים בדרך, בגלות. המשכן מפורק, בית המקדש נחרב, והשכינה לא שורה בגלוי כבר כמעט אלפיים שנה. הקב"ה רוצה לבחון אותנו האם ההשפעה של בית המקדש ממשיכה להיות עלינו גם כאשר הוא נחרב. כשם שסילוק השכינה מהמשכן היווה את האות להתקדם במסע – כך גם הגלות והחשכה הרוחנית, הן המעודדות אותנו להתמסר למילוי השליחות האלוקית, ו'לנסוע' לעבר הגאולה השלמה. ואנו מבקשים מה': עד מתי! מספיק חווינו ניסיונות, קשיים וחושך רוחני, הגיע הזמן לאור הגאולה, שנזכה כבר לקיים את המצוה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים אמן ואמן!