דבר תורה-תרומה -ונהפוך הוא

ונהפוך הוא

מאת הרב אברהם חזן

אמרו חז"ל: "משנכנס אדר מרבין בשמחה".

שמחת חודש אדר היא בסימן "ונהפוך הוא". כנאמר במגילה: "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב" "ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם".

גם בפרשת השבוע, אנו מגלים "ונהפוך הוא". פרשת תרומה מספרת על המשכן וכליו, ובין היתר מפרטת את מבנה המנורה. במנורת הזהב היו קנים, ועליהם כפתורים, פרחים וגם גביעים. כיצד נראו הגביעים? אומרים חז"ל: "למה הן דומין – כמין כוסות אלכסנדריים".

מפרש הרמב"ם, ש'כוס אלכסנדרי' הוא כוס ש"שוליים שלו צרים". כלומר, אלה כוסות שבסיסן צר ושוליהן רחבים . ואכן, בציור המנורה שצייר הרמב"ם הוא צייר את הגביעים כמשולשים, שזה קו המתאר של 'כוס אלכסנדרי'. אולם, כאשר מתבוננים בציור, רואים דבר מענין: את כל גביעי המנורה (22 גביעים!) צייר הרמב"ם באופן הפוך, כאשר הבסיס למעלה ופה הגביע למטה.

נשאלת השאלה: מדוע גביעי המנורה היו הפוכים, הרי גביע אמור לעמוד ישר, התחתית למטה והפה למעלה. אנו מוצאים במשכן עצמו הדגשה שהדברים יעמדו בכיוון הנכון. קרשי המשכן היו צריכים לעמוד "דרך גדילתן", הקרש היה צריך לעמוד באותו כיוון של צמיחתו, החלק התחתון של העץ למטה וחלקו העליון למעלה. מכאן גם נלמד כלל הלכתי, "כל המצוות כולן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן", ולכן מי שנטל את הלולב, במהופך לא יצא ידי חובתו. מדוע אפוא דווקא הגביעים מוקמו במנורה בכיוון הפוך מ"דרך גדילתן".

לשם כך עלינו להתבונן מתי הגביע ישר ומתי הגביע הפוך. כאשר גביע עומד בצורה הרגילה, במצב זה הגביע משמש בית-קיבול, והוא אוצר בתוכו את השפע. אולם כאשר הכוונה היא להעניק את השפע, כי אז הופכים את הגביע ומוזגים את תוכנו.

הגביע ההפוך מסמל אפוא את ההשפעה לזולת. כלומר, גביע ישר הוא מקבל, ואילו גביע הפוך הוא נותן. פעם בהתוועדות שמחת תורה, הרבי הורה לכולם לשתות את היין מהכוסות ולהפוך את הכוסות. גם הרבי שתה את הכוס עד תומה, והחזיק את הכוס הפוכה במשך השיחה. ואז הזכיר את הרעיון, שגביעי המקדש היו הפוכים כי מטרתם הייתה לתת – להשפיע.

ועל כל אחד ללמוד הוראה מכך, כמו שהגביע באופן זמני הוא מקבל – באופן ישר, אבל המטרה האמיתית שלו היא לתת – להיות הפוך. כך כל אדם שלא יחשוב יותר מדי על עצמו, אלא כיצד לתת לעזור ולהשפיע לזולת. חז"ל אומרים )מנחות פו/ב( בנוגע לאור המנורה, "לא לאורה אני צריך", אלא "עדות היא לכל באי-עולם שהשכינה שורה בישראל". כלומר, המנורה באה להקרין את האור האלוקי לכל העולם כולו.

לכן נקבעו בה הגביעים בכיוון המורה על הרעפת שפע, כי הקב"ה לא היה צריך את אור המנורה בשביל עצמו, אלא המטרה להוציא את האור החוצה, להאיר בעולם כולו. כיון שכך, גם הגביעים של המנורה היו בכיוון של נתינה ולא קבלה, ולכן היו דווקא הפוכים, כדי לסמל את עניינה המיוחד, כמקור של שפע אלוקי וברכה לעולם כולו. גם בהפטרת השבוע, מסופר על חלונות בית המקדש שהיו בנויים לפי אותו רעיון. כאשר עשו חלונות בבית המקדש, עשו באופן הפוך("ונהפוך הוא") 'ויעש לבית חלוני שקופים אטומים' צרים מבפנים ורחבים מבחוץ.

והסיבה היא, שבית רגיל הוא חשוך והאור מגיע מבחוץ, ולכן החלונות נבנים בדרך שתאפשר להאיר את הבית, בפנים החלונות רחבים, ובחוץ הן צרים. אולם בבית-המקדש נבנו החלונות במהופך – צרים מבפנים ורחבים מבחוץ, מפני שתפקידו של בית המקדש הוא , שיהא האור יוצא מן בית המקדש החוצה ומאיר לעולם. ההוראה מכך: אדם קודם כל צריך לחשוב איך הוא יכול לתת ולהשפיע, ובדרך אגב גם לקבל כדי שיוכל לתת.

זה נכון בכל תחום: בנתינת ידע, בתרומה של כסף, בעזרה לזולת. הדגש הוא: לתת! שבת שלום! וחודש שמח! וכדברי הרבי, שבשנה מעוברת יש שישים ימי "מרבין בשמחה", וכל העניינים הבלתי רצויים, "בטלים בשישים" ימי השמחה. וזוכים ל "ונהפוך הוא" מחושך הגלות לגילוי אורו של משיח בב"א.