דבר תורה-תולדות

באר מים חיים

מאת הרב אברהם חזן רב שכונה בלוד

בפרשתינו מספרת התורה בהרחבה, אודות חפירת הבארות של יצחק. התורה, כידוע אינה ספר מעשיות. כל דבר שהיא מספרת אמור לשמש הוראה ולימוד לדורות הבאים, ובוודאי כאשר מדובר על האבות הקדושים, שכל מה שעשו הייתה בו כוונה מכוונת וקדושה.

ועליהם אמרו חז"ל: "מעשה אבות סימן לבנים". ואם הסיפור הכמעט יחידי שמופיע בתורה על עבודתו של יצחק אבינו זה שהוא היה עסוק בחפירת בארות, הרי זה מכריח אותנו "לחפור" קצת עמוק יותר ולגלות את הרעיון הרוחני שעומד מאחורי החפירות הללו.

מוסבר בספרי חסידות, כשם שבחפירת בארות באים לגלות את המים שהיו קיימים בעומק האדמה מאז ומקדם, כך בעבודת ה', עסק יצחק ב'חפירה' בתוך עניינים שנראים כמקום יבש וצחיח, לגלות ולמצוא כיצד ב'מעמקי' הנפש, מעבר למעבה הארצי והמגושם, מסתתרים עניינים של אלוקות, טוב וקדושה. ולכן אהב יצחק דווקא את עשו, "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו". לגבי יעקב לא היה צורך ב'חפירה' של יצחק, כיון שביעקב היה אור הקדושה ניכר וגלוי מעצמו; ולכן אהב יצחק דווקא את עשו, שבו היו ניצוצות הקדושה הנעלים שבתוכו בהעלם ובהסתר, ולשם גילויים צריך היה להתאמץ ו'לחפור' במעבה הגשמיות, במעמקים. וזהו הפירוש "ציד בפיו", שבעשו היו ניצוצות קדושה גבוהים מאוד, ויצחק רצה להוציא ולגלות את הניצוצות הנעלים הללו. וזהו גם הטעם שיצחק רצה לברך את עשו, כי חשב על ידי ברכה זו להמשיך עליו אור עליון ולגלות על ידי כך את ה"מים חיים" המסתתרים בתוכו.

מר יהודה אבנר, שכיהן כיועץ לראשי ממשלות בישראל, נכנס ל"יחידות" לרבי. במהלך "היחידות" שאל, מהו תפקידו של הרבי בעולם. ענה לו הרבי, כאשר אתה מסתכל על נר אתה רואה שזוהי חתיכת שעווה עם פתילה באמצע, ורק כשאתה מצרף להבה של אש לפתילה, הדבר הזה הופך לנר, כי אז הנר ממלא את תפקידו וייעודו. כך כל יהודי הוא חיבור של גוף ונשמה, הגוף זה השעווה והנשמה היא הפתילה, הם ממלאים את תפקידם וייעודם, רק כשמביאים את הלהבה של התורה אל היהודי, הוא הופך לנר שיכול להאיר את העולם.

התפקיד שלי – הסביר הרבי – הוא להביא את האש של התורה אל היהודי, להדליק את הנשמה היהודית עם תורה ואז הוא ממלא את תפקידו בעולם.  "את הנר שלי, האם הרבי כבר הדליק?!" שאל.  "לא", ענה הרבי, "נתתי לך את הגפרור, רק אתה יכול להדליק את הנר שלך!".

חפירת הבארות של יצחק, באה ללמד אותנו, שבתוך כל יהודי יש באר מים חיים, המים הם הנשמה, והרצון להיות יהודי ולהתקשר לקב"ה כבר נמצאים שם מיום הולדתו. אלא שלפעמים הבאר נמצאת עמוק במעבה האדמה ומכוסה בעפר ואבנים, לימד אותנו יצחק, שצריך לחפור ולחפור עד שמוצאים ומגלים את המים.                                                     

הוראה נוספת שאפשר ללמוד מיצחק היא, על חשיבות המים בעבודת ה' היום-יומית: אדמו"ר הזקן מסביר ב'לקוטי תורה' כי תחילת יומו של יהודי ההכנה לתפילת שחרית,  מורכבת משלושה דברים שנועדו "להסיר כל המונעים בתפילה". והם: נתינת צדקה, טבילה במקווה טהרה, ו"עסק ולימוד דברי מוסר".

שלושת דברים אלו נלמדים הם משלושת האבות, שהרי "מעשה אבות סימן לבנים": הצדקה נלמדת מאברהם, שעליו נאמר "לעשות צדקה ומשפט", וידוע שענינו בעבודת ה' היה בגמילות חסדים; הלימוד של דברי מוסר נלמד הוא מיעקב, שעליו נאמר "ויעקב איש תם יושב אהלים", יעקב היה יושב ולומד תורה באוהלי שם ועבר, וידוע שענינו בעבודת ה' היה בלימוד התורה; ואילו הטבילה במקווה נלמדת היא מיצחק, שעסק בחפירה של בארות מים. והדבר עולה בקנה אחד עם מדתו של יצחק שהיא מדת הגבורה, כי ענינה של הטבילה הוא להתגבר כנגד הטומאה ולסלק אותה מן האדם. כאשר האדם נותן צדקה, לומד דברי מוסר ומטהר את עצמו בטבילה במים, הוא מקבל מכוחם של שלושת האבות, אברהם יצחק ויעקב, ונעשה ראוי ומוכן לתפילת שחרית, וכך גם להמשך היום שלאחריה, שיהיה הכל באופן הטוב ביותר.