דבר תורה קצר-מסעי

מסעות החיים

פרשת מסעי נפתחת במילים "אלה מסעי בני-ישראל", ואח"כ התורה מפרטת את המקומות שבהם חנו בני-ישראל במשך ארבעים שנות נדודיהם במדבר. נשאלת השאלה: אם הדגש הוא על המקומות שבהם חנו, מדוע נאמר "אלה מסעי בני-ישראל" ולא "אלה חניות בני-ישראל"?

בנוסף הבעש"ט מסביר שכל אדם במשך חייו עובר את כל ה-42 המסעות שבנ"י עברו במדבר, כאשר כל אחד מהמקומות שבהם חנו בני-ישראל מסמל מדרגה מסוימת בעבודת ה' שאליה צריך האדם להגיע. לפיכך שאלתנו מתחזקת גם ע"פ פירושו של הבעש"ט הדגש הוא על החניה ולא על המסע אם כן מדוע קוראים לפרשתנו מסעי ולא חניות?

אלא בכך מבקשת התורה לסמן לאדם את דרך החיים הרצויה – עליו להיות כל הזמן ב'מסע', בתנועה מתמדת של עלייה והתקדמות. האדם נדרש להיות במדרגת 'מהלך' ולא בדרגת 'עומד'. והליכה אמיתית פירושה שהאדם עוזב לגמרי את מקומו הקודם ועולה למדרגה גבוהה לאין-ערוך ממדרגתו הקודמת.

לכך רומזת התורה בפסוק "אלה מסעי"-צריך להיות תמיד בתנועה של מסעי, עליה מדרגה לדרגה.

מבואר בתורת החסידות, שארבעים ושניים המסעות במדבר רומזים גם-כן על השלבים השונים בגלותו של עם-ישראל, כשהוא שרוי ב'מדבר העמים', נמצא שהחניות מסמלות את שלבי הירידה והגלות, כאשר עם-ישראל מתעכב בגלות. אף- על-פי-כן נקראות גם ה'חניות' בשם "מסעי", כי בעומק הדברים גם הן חלק מהנסיעה ומהעלייה.

התכלית והכוונה של הירידה בגלות, היא הגאולה שבאה לאחריה. זו ירידה שלצורך עליה, דווקא על-ידי הירידה באה העלייה הגדולה, לדרגה גבוהה לאין-ערוך מזו שהייתה קודם.

אם כך עלינו לדעת שגם הירידה היא חלק מ"מסעי", שיביאו לעלייה הגדולה של "והפכתי אבלם לששון", עד ש"יהפכו ימים אלה לששון ולשמחה ולמועדים טובים", במהרה בימינו ממש.

פרשת מסעי-בזכות כוחו של אהרן הכהן	לקריאה
פרשת מסעי-מסעות החיים	לקריאה
פרשת מסעי- "משנכנס אב ממעטין באמצעות שמחה	לקריאה