דבר תורה קצר-מטות

אווירת הגאולה העתידה

שני שבטים וחצי ביקשו ממשה רבינו שלא להתנחל בארץ ישראל אלא בעבר הירדן המשופעת בשטחי מרעה, הבקשה עוררה עליהם תרעומת מצד משה והוא ענה להם במילים קשות: "וְהִנֵּה קַמְתֶּם… תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים". בסופו של דבר התנדבו השבטים להיות החלוצים במלחמות על כיבוש הארץ, והניחו את דעתו של משה.

מי היו השבטים האלה? גד וראובן, אך בסוף הדברים, כאשר התורה מתארת את הסכמתו של משה, נוסף גם חצי שבט מנשה: "וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה…

מכאן למדים שני דברים: א) דבריו הקשים של משה יועדו לבני גד וראובן בלבד, ולא לחצי שבט מנשה. ב) הסיבה שחצי מבני שבט מנשה ביקשו להתנחל בעבר הירדן לא נבעה ממקנה רב שהיה ברשותם, כמו במקרה של השבטים גד וראובן, שכן לא היה ברשותם מקנה רב כמו לשני השבטים האלה.

רמזים לכך שבני גד וראובן התברכו במקנה רב מצויים לאורך פרשיות התורה. ראובן היה בנו הבכור של יעקב אבינו, שהתברך בעצמו במקנה רב. והלוא הבכור יורש פי שניים, ולכן מסתבר שהללו החזיקו ברשותם מקנה רב.

גם לבני שבט גד היה מקנה רב, שכן הללו חיבבו מאוד את המן שירד מן השמים – דבר שמרומז בפסוק "והמן כזרע גד הוא". לכן נטו לאכול פחות בשר מצאנם ובקרם, לעומת שאר השבטים, ולכן היה ברשותם מקנה רב. זה מסביר מדוע שני השבטים האלה ביקשו להתיישב בנחלה המשופעת בשטחי מרעה. אך לבני שבט מנשה לא היה מקנה רב. אם כן מדוע ביקשו מחצית מבניו להתיישב שם?

אלא שבני שבט מנשה הכירו את מפת הארץ באחרית הימים, בבוא הגאולה, כאשר בני ישראל יקבלו את ארצות כל עשר האומות, ובכלל זה הארצות שבעבר הירדן. מתוך הכמיהה לגאולה ביקשו בני מנשה להתיישב בעבר הירדן, כדי לחוש את אווירת הגאולה כבר עתה.

בכך התבטאה מעלתם של בני חצי שבט מנשה על בני גד וראובן. בעוד האחרונים תלו את רצונם להתיישב בעבר הירדן בנימוקים גשמיים, אף אם הם מוצדקים על-פי התורה, הרי שכל רצונם של בני שבט מנשה היה להרגיש טעימה מחוויית הגאולה העתידה.