דבר תורה קצר- כי תשא

מעשה הכרובים

בבוא הגאולה יתוקן אחד העוונות החמורים ביותר בדברי ימי ישראל – חטא העגל. זה חטא חמור כל-כך, עד שהקב"ה הודיע כי בכל עת שיעניש את עם ישראל על חטאיו, יישא העם את עונשו גם על חטא זה שנאמר: "וביום פקדי, ופקדתי עליהם חטאתם".

נשאלת השאלה איך לאחר כל הניסים שעם ישראל ראו ביציאת מצרים עשו עוון חמור זה, האם הם באמת חשבו לעבוד עבודה זרה?

כמו כן כיצד הקב"ה מצווה לעשות שני כרובים ולהעמידם על ארון העדות הרי זה נראה כמו פסל (ח"ו)?

המפרשים מסבירים שכוונתם המקורית של בני ישראל הייתה ליצור אמצעי שיסייע להם בעבודת ה'. בני ישראל לא ביקשו חלילה תחליף לקב"ה; הם חיפשו תחליף למשה רבנו. כך הם גם אומרים בפירוש: "כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים, לא ידענו מה היה לו". הם חיפשו גורם מקשר בינם לבין ה', כפי שהיה משה רבנו.

טעותם הגדולה הייתה המחשבה כי ביכולתם ליצור בעצמם את הדבר שיקשר בינם לבין ה'. כשהקב"ה מצווה לעשות שני כרובים של זהב ולהעמידם על ארון העדות בקודש הקודשים – זה שיא הקדושה; ומבין הכרובים אכן נשמע ונתגלה דבר ה' – "ודיברתי איתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים". אך כאשר אדם מחליט על דעת עצמו לעשות דברים שבהם תשכון כביכול הקדושה – מזה עלולה להיווצר עבודה זרה בכל חומרתה. כשאדם מחליט ליצור 'מקַשרים' בינו ובין הקב"ה, עלול להיווצר מזה מצב של 'שתי רשויות' ועבודה זרה ממש.

אולם בזמן הגאולה, על-ידי תשובה שלמה על חטא העגל, יהפוך יום עשיית העגל לחג (כתבי האריז"ל), ואז יתקיימו דברי אהרון "חג לה' מחר" – "ונמצא כי חג לה' מחר בעצם, ומחר זה לאחר זמן-בימות המשיח".