דבר תורה קצר-אמור

קורבן שתי הלחם

בפרשתנו מובאת המצווה להקריב את שתי הלחם במקדש בחג השבועות, קורבן זה הוא מסוג קורבן מנחה, כלומר קורבן מסוג הצומח-לחם העשוי מחיטים, קורבן זה צריך להביאו מהתבואה החדשה .הקורבן בא לסמל את הכרת הטוב כלפי הבורא ולהודות לו על היבול שצמח בשבועות שהוא גם חג הקציר.

 כמו כן, יש מסבירים שקורבן זה מבטא את התעלות האדם בתקופה שבין פסח לשבועות כאשר בחג הפסח אסור היה לאכול לחם ועכשיו הוא כבר נמצא במדרגה בה לא רק שאפשר לאכול לחם, אלא הוא אפילו רצוי כקורבן.

תורת החסידות מביאה הסבר נפלא להקרבת שתי הלחם במקדש בשבועות –שתי הלחם, רומזות לתורה. התורה מכונה לחם, מכיוון שהתורה מתאחדת עם שכלו של האדם כשם שהלחם מתעכל במעיו ונעשה דם ובשר כבשרו. שתי הלחם רומזות לשני סוגים בתורה: תורה שבכתב ותורה שבעל-פה, או בחלוקה אחרת – החלק הנגלה של התורה והחלק הנסתר של התורה, פנימיות התורה.

אמרו חז"ל: "בכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים". כלומר, לימוד התורה בכל יום צריך להיות באופן של חידוש, בבחינת "מנחה חדשה"- (לכן מביאים את הקורבן דווקא מהתבואה החדשה).

לימוד כזה נעשה בחיוּת גדולה יותר, כטבעו של האדם שכשהוא לומד דבר חדש הוא מרגיש התלהבות גדולה יותר. תחושת התחדשות זו משפיעה גם על קיום המצוות, שגם הם יהיו מתוך חיוּת ובהידור.

ולכן מקריבים את שתי הלחם דווקא בחג מתן תורה ,כדי שנקבל את התורה מחדש בחיות ובהתלהבות.