דבר תורה פרשת ויצא-שלום עכשיו

שלום עכשיו

מאת הרב אברהם חזן

בפרשת השבוע נאמר, וידר יעקב נדר לאמור (כח כ): "אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך .. ושבתי בשלום אל בית אבי .

מבאר רבינו הזקן בספר 'תורה אור' שאת המלה "בשלום" יש לפרש בנוטריקון של "ב' שלום", כלומר, שני "שלום". והיינו, כי בשלום ישנם שני אופנים: "שלום מלמעלה למטה" ו"שלום מלמטה למעלה". "כידוע שבאופן התחברות של העליון עם התחתון יש שני אופנים: האחד, שירד העליון אל התחתון מלמעלה למטה, והשני: שיעלה התחתון אל העליון מלמטה למעלה", – ויעקב התפלל שהוא ישוב עם "בשלום", שני סוגי השלום גם יחד.

כך גם מסבירים את הפסוק בתהלים "פדה בשלום נפשי": שהוא קשור עם ימי הגאולה, יו"ד כסלו, יום גאולת אדמו"ר האמצעי, וי"ט כסלו, חג הגאולה של אדמו"ר הזקן,  שהפדייה היא באופן של "ב' שלום", שני אופנים של "שלום".

ואכן, תפילתו זו של יעקב נתקבלה, וה'שלום' שנעשה לבסוף בינו לבין לבן, לפני חזרתו לבית אביו – היה שלום כפול, הן "שלום מלמעלה למטה" והן "שלום מלמטה למעלה":

"שלום מלמעלה למטה" – כאשר הקב"ה התגלה מלמעלה אל לבן והזהיר אותו שלא יגע ביעקב לרעה, ש'שלום' זה עיקרו הוא מצד ההתגלות מלמעלה אל לבן שלמטה;

"שלום מלמטה למעלה" – לאחר מכן הוסיף לבן וביקש מצד עצמו לעשות שלום וברית עם יעקב, "לכה נכרתה ברית אני ואתה", ש'שלום' זה הוא באופן ש"מלמטה למעלה", שלום שאינו רק מצד הציווי מלמעלה, אלא הוא פורץ ועולה מתוך מציאותו של לבן עצמה. שלא זו בלבד והוא נוהג בשלום כ'מצווה ועומד', אלא שהוא עושה זאת מרצונו האישי ומיוזמתו.

בדרך זו יש לתת טעם במנהג ישראל, שכאשר שני יהודים נפגשים אומר אחד לחבירו: "שלום עליכם", וזה משיב לו: "עליכם שלום" וכך הוא בנוסח קידוש הלבנה.  וידועה השאלה: מדוע השני הופך את דברי הראשון – זה אומר "שלום עליכם", וזה עונה לו באופן של 'איפכא מסתברא'… "עליכם שלום"?!…

ההסבר על כך: אם השני היה חוזר על דברי הראשון, ואומר גם הוא "שלום עליכם" , היה אפשר להבין זאת כאילו הוא רק חוזר ומאשר את דברי הראשון, ותו לא;

לכן הוא משנה ואומר בלשון אחרת, חדשה: "עליכם שלום", להדגיש, שרצונו בשלום אינו רק משום שהראשון פתח בכך, ו'אין לו ברירה', אלא שהוא רוצה בשלום בבחירתו האישית ומצד עצמו!…

ט כסלו הוא יום הולדתו ויום הסתלקותו של האדמו"ר האמצעי רבי דובער מליובאויטש זי"ע(בנו של בעל התניא).

פעם ביקר האדמו"ר האמצעי, אצל רבי יצחק אייזיק מהומיל שהיה אחד מגדולי חסידיו. אברכי העיר הומיל התלוננו לפני הרבי שרבי אייזיק לא מקרב אותם ותמיד עסוק עם עצמו.

"רבי אייזיק, מדוע אינך מקרב את האברכים ולומד עמם חסידות?" שאל הרבי.

"אם בקושי יש לי זמן לעסוק בעבודת השם האישית שלי, כיצד אוכל להתפנות ולהתעסק עם אחרים?" השיב רבי אייזיק בשאלה.

"אייזיל, אייזיל", אמר לו הרבי, "למד ממני. כשאני רואה שעם עצמי אינני מסוגל לעשות מאום, אשתדל לפחות לעשות טובה לזולת…"