“טובים השניים מן האחד”
מצוות קידוש החודש היא המצווה הראשונה שנצטווה עליה עם-ישראל .צריך להבין מדוע דווקא מצווה זו נבחרה להיות הראשונה?
ההסבר לכך-
במצוות החודש אנו מוצאים ענין מיוחד: היא נאמרה למשה ואהרן יחדיו ועליה נאמר במדרש הפסוק- “טובים השניים מן האחד” -“טובה פרשה שנאמרה על-פי שניים, מפרשה שנאמרה ביחיד” .
מצוות החודש נאמרה ראשונה, ובנוסף נאמרה למשה ואהרן יחדיו, כיוון שמצווה זו מסמלת את אופן עבודתם של בני ישראל בקיום התורה והמצוות, המתחלקת לשני סוגים כלליים – עבודתו של משה רבנו ועבודתו של אהרון הכוהן:
באופן כללי האדם צריך לעבוד את הקב”ה בשתי דרכים:
1.מעל טעם ודעת- לקיים את מצוות הבורא בדרך של גזירה, מתוך קבלת עול ואמונה,(גם ללא הבנה שכלית).
- עבודה של טעם ודעת- כלומר לקיים תורה ומצוות מתוך הבנה והכרה שכלית.
שתי הדרכים הללו מתבטאים בדרכי הנהגתם של משה ואהרון: משה שהוא נותן התורה, הוריד את התורה מלמעלה למטה והשכין שכינה בעולם, ואילו תפקידו של אהרן היה לרומם את המטה ולהגביהו למעלה . כלומר תפקידו של משה היה להוריד את התורה לבנ”י ,ולהעביר להם את ציווי הקב”ה . והעיקר אצלו היה למשוך את השכינה מלמעלה למטה, ואילו העיקר אצל אהרן היה להעלות את המטה למעלה .אהרן היה “יורד ” אל הבריות וע”י הסברים שכליים (טעם ודעת) היה מקרבן לתורה. לכן תפקידו של אהרן היה גם “להעלות את הנרות”- כלומר לרומם את נשמות ישראל (המשולים לנרות).
ניתן לראות את תפקידם השונה של משה ואהרן גם בשליחותם אל פרעה- משה העביר לפרעה את דברי הקב”ה במדויק ובלשון הקודש (ללא הסברים ונימוקים שכליים),ואילו אהרן היה מתרגם את הנאמר לפרעה ומשכנע אותו ,כך שיכיר בשכלו לקבל את דברי משה ולשלוח את עם ישראל ממצרים.
שני ההיבטים הללו קיימים גם במצוות קידוש החודש: במצוות קידוש החודש לא סומכים על ראיית העדים בלבד, אלא בית-הדין חייב בנוסף לערוך את חשבון מולד הלבנה, ורק אם על-פי החשבון יש אפשרות לראות את הלבנה בחידושה, מקבלים את עדותם של העדים.כלומר מצד אחד יש במצוות קידוש החודש מרכיב של ראיה הנעלית מהבנה שכלית (חוש הראיה גבוה מהשכל – מעל טעם ודעת), כמו כן עניין העדות ע”י הראיה היא גזירת הכתוב כלומר ציווי שהוא למעלה מהבנה שכלית, ומצד שני יש בה מרכיב של חישוב שכלי (חשבון המולד).
הדרך למילוי תכלית הבריאה עוברת דרך שני המרכיבים הללו – יהודי נדרש לעבוד את הקב”ה הן באמונה שלמעלה מהשכל והדעת, והן על-ידי הכוחות השכליים, בהבנה ובהשגה, ודווקא השילוב בין השניים מביא את העולם לתכליתו.
(מבוסס על ליקוטי שיחות חלק כא)
