דבר תורה בחוקותי-מה הש"ס לימד אותך?

מה הש"ס לימד אותך?

מאת הרב אברהם חזן

פרשת השבוע פותחת במילים "אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו". מסבירים חז"ל, שהכוונה במלים "אם בחוקותי תלכו" היא – "שתהיו עמלים בתורה". כלומר: יש כאן תוספת על המשפט הבא של "מצותי תשמרו", כי: "מצותי תשמרו" משמעותו קיום המצוות. ואמנם, קיום המצוות כולל בתוכו גם את לימוד התורה, שנחשב גם כן מצוה,  אחת מתרי"ג המצוות, כמו שכתוב: ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך וכו'.

אבל – כדי לקיים את המצוה של לימוד תורה, אפשר להסתפק גם בלימוד שטחי,  ואפילו אמירת תהלים 'פשוטה' ללא השקעה שכלית מאומצת, גם היא נחשבת למצות תלמוד תורה.

על כך באים המלים "אם בחוקותי תלכו" לחדש חובה נוספת, שמעבר לעצם קיום המצוות ולימוד התורה באופן שנדרש כדי לקיים את מצות לימוד תורה, מבקש הקב"ה מיהודי להיות עמל בתורה, לא להסתפק בלימוד שטחי וקל, אלא לאמץ את השכל ואת המחשבה, ללמוד בעיון ובעומק ככל שאפשר.

כיצד באמת חובה זו של לימוד בעיון, ביגיעה ובמאמץ  'מתלבשת' בתוך המלים של "אם בחוקותי תלכו"?

מסביר האדמו"ר הזקן  ש"חוקותי" הוא מלשון חקיקה, כדוגמת חקיקה באבן. וחקיקה היא דבר שדורש מאמץ מיוחד, הרבה יותר מאשר המאמץ שנדרש כדי לכתוב על נייר. ולכן הלשון "אם בחוקותי תלכו", מלשון חקיקה, רומז לכך שהאדם צריך ללכת בתורה ולהשקיע בה מאמצים וכח רב, כשם שאדם החוקק באבן עושה זאת מתוך מאמץ ויגיעה רבה.

ויש כאן משמעות נוספת:

המעלה בלימוד התורה בעיון וביגיעה, היא לא  רק מצד זה שהאדם מצידו משקיע בכך כחות ועוצמה,

אלא המעלה היא גם בתוצאה לאחר מכן במוחו של האדם. כאשר אדם לומד בקלות, הרי בנוסף לכך שבשעת הלימוד אינו מתאמץ כל כך, כהרי כשלומדים בקלות ובמנוחה הלימוד לא משאיר חותם חזק במוחו ובלבו;  

ובעומק יותר, הלימוד צריך להיות באופן של חקיקה; לא די בכך שהיחוד שלו עם התורה הוא באופן של שני דברים המתאחדים "כתיבה", אלא דרוש גם, שהוא לא יהיה כל מציאות לעצמו, כל מציאותו תהיה תורה "חקיקה". דוקא כאשר האדם לומד מתוך עמל, "שתהיו עמלים בתורה", הוא משקיע בתורה את מיטב כחותיו ומחשבתו, הרי שהתורה חודרת בתוכו וחוקקת אותו בעצמו! התורה נעשית עמו דבר אחד, וכמו הסיפור הידוע של "אבנים שחקו מים".

עילוי צעיר בא אל רבי מנחם-מנדל מקוצק. שאלו הרבי: מה למדת? השיב האברך: למדתי את כל הש"ס. נענה הרבי: אבל מה הש"ס לימד אותך?…

ולכן כאשר התורה חורצת את כלי מוחו, נחרטת עמוקות בלבו, ונעשית חקוקה בנשמתו,  או אז הוא נעשה ל'איש של תורה', התורה נעשית דבר אחד עמו, ובכח התורה באים כל ההשפעות והברכות בגשמיות וברוחניות, ועד "ואולך אתכם קוממיות" בגאולה האמיתית והשלימה.