בשלח-טו בשבט-צמיחה והתחדשות

"צמיחה והתחדשות"

נאמר בפרשתנו שיציאת מצרים הייתה בחודש האביב ("היום אתם יוצאים בחדש האביב").

השבת חל גם טו בשבט-חג האילנות, כל העניינים בתורה מדויקים בתכלית, לפיכך צריך לבאר את הקשר בין טו בשבט ,יציאת מצרים ותקופת האביב.

בתקופת החורף לפני בוא האביב, נראה כאילו העולם חדל מלצמוח ולהתקדם, העצים הנשירים נראים כ"כ עלובים והפרחים נראים כ"כ סובלים ,ולפתע בתחילת האביב ,ממש בין רגע כל הענפים מתמלאים בעלים ירוקים ,וכל הפרחים "פורצים " החוצה והכל מלבלב ויפה כל כך.

באביב מתגלה שלאמיתו של דבר ,בחורף לא הייתה הפסקה בצמיחה, אלא ההיפך ע"י החורף נאגרו כוחות מחודשים לפריחה מחודשת, הדבר דומה לזמן השינה בלילה, הנותנת לאדם כוח להתחדש ולפעול שוב ביום שלמחרת.

כך היה גם בתקופת השעבוד ולאחריה ביציאת מצרים, בתקופת השעבוד נראה, כאילו נעצרה ההתקדמות הרוחנית של עם ישראל ,עד שבנ"י הגיעו למ"ט שערי טומאה, ואילו ביציאת מצרים, לפתע עם ישראל כאילו נולד מחדש, וחלה התקדמות עצומה במצבם הרוחני, עד כדי כך שלאחר 50 יום קיבלו את התורה ושמעו את עשרת הדיברות מהקב"ה .

מכאן ,שתקופת השעבוד של בנ"י  לא הייתה תקופה של היחלשות ,אלא הגלות זיככה את עם ישראל והכינה אותם למתן תורה, כך שמיד אחרי יציאת מצרים זכו לקבלה.

עניין דומה נוכל למצוא ב-טו בשבט –

טו בשבט נקרא חג האילנות כיוון שתקופה זו  היא התחלת הלבלוב הראשונה ,ניתן לראות זאת בעץ השקד המקדים לפרוח.

ניתן ללמוד מתהליך גדילת העץ  על תקופת הגלות והצמיחה שלאחריה- בתחילה שותלים גרעין ,ולפני שהעץ גדל הגרעין עובר תהליך של ריקבון ,ולאחר מכן העץ מצמיח שורשים ואז מתחילה הצמיחה , בזמן הגדילה העץ נאחז בשורשיו שהם מקור חיותו.

כך גם היה ביציאת מצרים (שחלה בתקופת האביב ), תקופת השעבוד משולה לריקבון הגרעין, כמו כן ידוע שלמרות השעבוד הקשה עם ישראל לא שינו את שמם ,לשונם ,ומלבושם ,כלומר הם נאחזו בשורשים שלהם, ולאחר מכן הגיעה תקופת הצמיחה  והלבלוב המשולה לגאולת מצרים ולקבלת התורה.

נוכל לקחת מכאן מסר חזק -לפעמים אנו נמצאים בתקופה של קושי בחיינו, ונדמה לנו שאנו נמצאים בנסיגה ,צריך לזכור שלאמיתו של דבר תקופה זו משמשת לאגירת כוחות מחודשים ולאחריה תבוא (בעזרתו יתברך) תקופה של צמיחה ושגשוג.