אור החיים הקדוש פרשת בחוקותי
מאמרים מתורת רבינו האור החיים הקדוש פרשת בחוקותי
מאת הרב ניסן בן ברק
מאמר א'
'סגולת הליכה בתפילין כל היום, ומנהגו של רבינו האור החיים הקדוש'
'אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם'
מפרש רבינו האור החיים הקדוש, שהתפילין נקראים 'חוקה', וכפי שנאמר 'ושמרת את ה'חוקה' הזאת למועדה מימים ימימה', וזה הפירוש אם 'בחוקותי תלכו', שיש מצוה ללכת כל היום עם התפילין שנקראים 'חוקה', אמנם רק בתנאי, שיכול ליזהר ולשמור על המצוות המיוחדות שיש בהם, שצריך ליזהר שלא יסיח דעתו מהם, וכיוצא בזה, וזה הפירוש 'ואת מצוותי תשמרו' שישמרו את אותם המצוות הנוהגות בשעת הנחת התפילין.
ועל ידי כך יתקיים בנו המשך הפסוק 'ועשיתם אותם' לשון תיקון, (כי עשייה לשון תיקון, כמו ובן הבקר אשר עשה, כלומר ובן הבקר אשר תיקן לאכילה) שאנו מתקנים את עצמינו להשראת השכינה. וכמו שכתוב 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך, ויראו ממך', ודרשו חכמינו זכרונם לברכה, שזה מתייחס לתפילין שבראש, שהאדם הלובש אותם בקדושה, השכינה שורה עליו, ולכן זה מביא פחד אלוקים על הסובבים אותו.
ואכן כך נהגו רבינו האור החיים הקדוש ותלמידיו, ללכת עם תפילין כל היום, וכפי שמעיד רבינו הקדוש במכתבו על סדרי הלימוד בישיבתו הקדושה בירושלים, וזה לשונו: 'ואופן הלימוד הוא בטלית ותפילין כל היום, ובקדושה וביראת שמים, ובענוה, ובכל מילי דחסידותא'.
ובהקדמה לספר 'ראשון לציון' כותבים תלמידי רבינו הקדוש: 'הרב דומה למלאך ה' צבאות, מעוטף בטליתו ותפילין בזרועו.
וכך מתאר רבי שלמה חסאן בהקדמת הספר 'קדשי דוד' את לימודו של רבינו הקדוש: 'דמי לבר אלהין, אינו אלא שרף, כמראה הבזק, פטיש החזק, עמוד הימני, יושב בשבת תחכמוני, מוכתר בנימוסו, מעוטף בטליתו, פאר חבוש על ראשו, תפילין דרב חבי"ב מבוקר לערב.
[אור החיים בחוקותי פרק כו פסוק ג, פירוש כה]
מאמר ב'
לימוד התורה בדרכים, סגולה לשמירה
רבינו האור החיים הקדוש, מביא את דברי הזוהר הקדוש, שאנשים שהולכים בדרך, ואין ביניהם דברי תורה מתחייבים בנפשם, ומוסיף רבנו, שלהיפך אם האדם לומד בדרך, הרי התורה מגינה ושומרת עליו. ובלשון קודשו: 'כשיש עסק התורה, כוחותיה מלוין את האדם'.
יתירה מכך, הלומד תורה בדרכים, מקיים את הפסוק 'בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד' שקשה לו להתנתק מן התורה הקדושה, גם כשהוא עסוק בדרכים.
ובזה מפרש רבינו את הפסוק 'אם בחוקותי תלכו', שצריך ללמוד גם כשהולך בדרך, וגם אז ילך בבטחה, ולא ינזק, חס ושלום.
בספרו 'ראשון לציון' מביא רבינו הקדוש עדות מבהילה על האלשיך הקדוש, וזה לשון קודשו: 'סיפרו לי על חד בדרא [יחיד בדורו] הלא הוא הרב משה אלשיך ז"ל, כי באותו זמן שהיה מתעסק בצרכי הגוף למצוא טרף, באותן שעות חיבר פירוש על התורה כולה, כי ידיו היו עסקניות ומחשבותיו חכמניות בתורה'.
רבינו הקדוש מביא זאת להוכחה, שגם בשעה שמתעסקים במלאכה, עדיין הראש והמחשבה יכולים להיות שקועים בתורה.
ועל פי רעיון זה מפרש רבינו הקדוש את הפסוק בפרשת וילך 'כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ', שגם כשהגוף והידיים מתעסקים במלאכה, עדיין הפה והלב יכולים לעסוק בתורה.
[אור החיים בחוקותי פרק כו פסוק ג]
מאמר ג'
'התנאים והדרכים להשגת ושכר לימוד התורה'
רבינו האור החיים הקדוש מפרש את הפסוק 'אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ' בכמה אופנים, שמרמז ומלמד על התנאים איך להשיג ולקנות את התורה, ורק אז, יש ערך ושכר ללימוד התורה.
א. תורה בלי יראת שמים ומצוות, אין לה שום ערך ומעלה, וזה אומרת התורה 'אם בחוקותי תלכו', תנאי לדבר 'ואת מצוותי תשמרו'.
ב. הלומד תורה שלא לשמה, אפילו אם אינו לומד לקנטר, אלא שלומד להתכבד על ידי התורה, אין התורה מצילתו מן החטא, ולזה צריך ליזהר בשני דברים בשעת הלימוד,
א. שלא ללמוד על מנת לקנטר,
ב. שלא ללמוד על מנת להתכבד, וזה הפירוש שבשעת עסק התורה יקיימו שני המצוות, ועל ידי זה יהיה להם שמירה מן החטא, ויחשב להם כאילו 'ועשיתם אותם' וכמו שאמרו חז"ל 'ישב אדם ולא עשה דבר עבירה כאילו קיים מצוה'.
ג. התורה נקנית בארבעים ושמונה דברים המנויים במסכת אבות, וצריך האדם להימנע מתאוות גשמיות, וצריך לעשות הרבה דברים בכדי לקנות את התורה, וזה הפירוש 'אם בחוקותי תלכו' שרוצה לקנות התורה, הוא רק על ידי 'ואת מצוותי תשמרו' שישמור עצמו מתאוות הגשמיות 'ועשיתם אותם' את הדברים המנויים במסכת אבות המסוגלים לתורה.
ד. צריך האדם ליזהר שלא תהא חכמתו מרובה ממעשיו, וזה הפירוש 'אם בחוקותי תלכו' שאם תרבו בעסק התורה ובהשגת חכמתה, צריך באותה מידה להרבות גם בקיום מצוות ומעשים טובים, כדי שלא תהא חכמתו מרובה ממעשיו.
מאמר ד'
'שפע המטר והפרנסה, נשפעים בזכות לימוד התורה'
'אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם'
כותב רבינו האור החיים הקדוש, ידוע שהמזונות והפרנסה נקראים 'חוקה' וכמו שכתוב 'לחם חוקי', ואומרת התורה הקדושה, שאם האדם רוצה לילך בחוק המזונות הקצוב לו מהקדוש ברוך הוא, כלומר לקבל בשפע ובקלות את פרנסתו, עליו לשמור ולקיים את התורה והמצוות, וכשיש חוסר בפרנסה, זה מוכיח שחסר האדם בלימוד התורה ובקיום המצוות.
וכפי שאמרו רבותינו במסכת אבות 'אם אין קמח אין תורה, אם אין תורה אין קמח', ויש לנו ללמוד מזה מוסר גדול, שאם לא ילמדו תורה אין הקדוש ברוך רוצה להשפיע 'קמח' שמרמז על פרנסה. וזה הכוונה 'אם אין קמח' אם אדם רואה שאין לו קמח ופרנסה בשפע, זה סימן ש'אין תורה' שהאדם לא לומד כמו שהוא יכול ללמוד.
לעומת זאת, מחדש רבינו הקדוש חידוש גדול, שהדבר משפיע גם להיפך לטובת האדם, אדם שאין לו קמח ופרנסה בשפע, אין עליו תביעה שילמד כל היום, ומספיק שיקבע עתים לתורה. וזה הכוונה 'אם אין תורה' אדם שאינו מסוגל ללמוד כל היום, זה סימן ש'אין קמח' שחסר לו פרנסה.
ובלשון קודשו של רבינו הקדוש: 'אין הקדוש ברוך הוא שואל [תובע ומבקש] מהאדם ללמוד תורה, עד שמכין לו פרנסתו'
[אור החיים בחוקותי פרק כו פסוק ג; האזינו פרק לב פסוק ב]
מאמר ה'
למה כינתה התורה את עסק התורה בלשון 'הליכה'?
'אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם'
רבינו האור החיים הקדוש מביא את דרשת חכמינו על המילים 'אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ' שתהיו עמלים בתורה.
ושואל רבינו הקדוש, מדוע כינתה התורה את עמל ועסק התורה, בלשון 'הליכה', והיה לתורה לומר 'אם בחוקותי תעסקו' או 'אם בחוקותי תלמדו'???
ורבינו הקדוש מפרש את הענין ב-10 פירושים, ואלו הן:
1. שצריך לעסוק בתורה גם בשעת הליכה בדרך, כדי שנתקשר עם התורה באהבתה. וזה סגולה לשמירת האדם בדרך.
2. כמו שאמר דוד המלך עליו השלום שהיו רגליו מוליכות אותו מעצמם לבית המדרש, לרוב הרגילות והחשק שלו, ועל ידי שנקבע בלבנו אהבה וחשקה לתורה הקדושה, על ידי כן ילכו הרגליים שלנו מבלי ידיעתנו אל בית המדרש.
3. שכל ההליכות הגשמיים שאדם הולך ונוהג בהם לצורך גופו, אכילה ושתיה ושינה, יכוון שעושה אותם כדי שיוכל לעסוק בתורה ולקיים המצוות.
4. הליכה בתורה הכוונה לדרוש את התורה, שאם האדם רוצה לחדש בתורה הקדושה ורוצה לילך ולהיכנס בפרד"ס (פשט, רמז, דרש, סוד) של התורה עליו ליזהר שיקיים 'ואת מצוותי תשמרו' שלא יגלה פנים בתורה שלא כהלכה.
5. שצריך האדם להיות גולה למקום תורה, כדי שלא יטרד ויתבטל בביתו, וזה הפירוש 'אם בחוקותי תלכו' שבשביל לימוד התורה, צריך ללכת מביתו.
6. האדם הולך לעולם הבא, לקבל שכר על לימוד התורה שלמד, ואין עבירה שהאדם עושה גורעת ממנו שכר על התורה שלמד, וזה הפירוש 'אם בחוקותי תלכו', שבשכר לימוד התורה, הם 'ילכו' לעולם הבא לקבל שכרם למרות שחטאו, וילך לפניו צדקו באחריתו.
7. שאלו שעוסקים בתורה ובמצוות בעולם הזה, הקדוש ברוך הוא מטייל איתם בגן עדן לעולם הבא, וזה הפירוש 'אם בחוקותי' שיעסקו ויעמלו בתורה, יזכו ל'תלכו' שה' יתברך, יטייל עמם בגן עדן.
8. צדיק וקדוש שעוסק בתורה, אינו מרגיש בצער המיתה, והוא מרגיש כאדם שהולך ממקום למקום בלי צער, וזה הפירוש 'אם בחוקותי', שיעסקו בתורה 'תלכו' שתזכו לילך לעולם הבא, בהליכה בלי צער.
9. על ידי לימוד התורה הקדושה, אדם עולה ממדריגה למדריגה, ויכול להתעלות עד שמגיע לדרגה יותר ממלאכים, וזה הפירוש שעל ידי התורה 'תלכו' ותתעלו ממדריגה למדריגה גדולה יותר.
10. אחרי פטירת האדם, הנשמה עולה בשבילים ודרכים חשוכים ומלאים מזיקים, ורק מי שיש בו זכות התורה הוא ניצל מהם שהתורה מאירה לו את הדרך, וכמו שכתוב 'כי נר מצוה ותורה אור' וזה הפירוש 'אם בחוקותי תלכו' שעל ידי התורה תזכו לילך בדרכים האלו באור גדול, לאור התורה.
מאמר ז'
מבחן האמיתי של האדם הוא ב'עשרת ימי תשובה'
חכמינו זכרונם לברכה אמרו 'שלשה ספרים נפתחים בראש השנה אחד של רשעים גמורים, ואחד של צדיקים גמורים, ואחד של בינוניים, צדיקים גמורים נכתבים לאלתר לחיים, רשעים נכתבים לאלתר למיתה, בינוניים תלויים ועומדים מראש השנה ועד יום הכיפורים, זכו – נכתבין לחיים, לא זכו – נכתבין למיתה'.
ושואל רבינו האור החיים הקדוש, הרי אחת ממידותיו של ה' יתברך, נקראת 'ורב חסד' שה' יתברך מטה כלפי חסד, כגון אדם שהוא בינוני במעשיו, ויש לו מצוות ועוונות באופן שווה, ה' יתברך בחסדיו, מוסיף לו מצוה אחת על המצוות, ומטה הכף כלפי המצוות, ועל ידי כך יוצא זכאי בדין, ואם כן, מדוע בינוניים שלא זכו נכתבין למיתה???
ומיישב רבינו הקדוש, שמכיון שבימים האלו הקדוש ברוך הוא מצפה שיעשו תשובה, והוא רוצה שנתקרב אליו, אז עצם הדבר שאותו אדם בינוני לא עשה תשובה, זה העוון, נמצא שיש ביד הבינוניים שלא עשו תשובה עוון נוסף, והוא המכריע לכף חובה.
[אור החיים בחוקותי פרק כו פסוק יח]