אור החיים הקדוש פרשת בהר
מאמרים מתורת רבינו האור החיים הקדוש פרשת בהר
מאת הרב ניסן בן ברק
מאמר א'
'עתידין 'גדולי ישראל' ליתן את הדין'
'כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו'
רבינו האור החיים הקדוש, מפרש את הפסוק בדרך רמז, שהכוונה לבית המקדש, שנתמשכן ונמכר לסטרא אחרא, עבור עוונות ישראל, ושהקדוש ברוך הוא נקרא 'אחיו' של 'הצדיקים', וצריכים 'הצדיקים' שהם הקרובים של הקדוש ברוך הוא, לגאול את בית המקדש ולהביא לגאולה השלימה, ולבניית בית המקדש.
וכותב רבינו הקדוש בלשונות אש קודש מה צריכים הצדיקים לומר לעם ישראל, כדי לעורר אותם בתשובה, וזה לשון קודשו: 'בהעיר לבות בני אדם, ויאמר להם, הטוב לכם כי תשבו חוץ גולים מעל שולחן אביכם? ומה יערב לכם החיים בעולם, זולת החברה העליונה [כלומר, להיות מחובר עם הקדוש ברוך הוא בדביקות] אשר הייתם סמוכים סביב שולחן אביכם הוא אלוקי עולם ברוך הוא לעד, וימאיס בעיניו תאוות הנדמים ויעירם בחשק הרוחני, גם נרגש לבעל נפש כל חי, עד אשר ייטיבו מעשיהם, ובזה יגאל ממכרו'.
ומסיים רבינו בלשון מבהיל ונורא: 'ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל, ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב'.
[אור החיים, בהר פרק כה פסוק כה]
מאמר ב'
איזה לחם יותר בריא ומועיל לפת שחרית, 'טרי או ישן'?
'וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן'
התורה מבטיחה בזכות שמירת השמיטה, שבשנה השישית תצמח הרבה תבואה גם עבור השנה השביעית והשמינית, ויאכלו מן התבואה הישנה.
ושואל רבינו האור החיים הקדוש, הרי בשנה השמינית יכולים לזרוע, ומדוע הוצרך לנס זה???
ומתרץ רבינו הקדוש, היות שתבואה ישנה משובחת ובריאה יותר מן החדשה, הקדוש ברוך הוא ריחם על עמו ישראל שיאכלו מתבואה ישנה.
ומסיים רבינו הקדוש וזה לשון קודשו: 'וכרחם אב על בנים ירחם ה' על עמו'.
[והגאון רבי רחמים פלאג'י בספרו 'יפה ללב' לומד מדברי רבינו הקדוש, נפקא מינה לענין פת שחרית, שכל הסגולות שלה לבטל מחלות וכדומה, נאמרו רק כשאוכל פת שנאפתה מתבואה ישנה]
ובפרשת משפטים כותב רבינו הקדוש לפרש את הפסוק 'וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ, וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ', שגם אדם שיש לו עשירות והתברך בהרבה לחם ומים, אבל אם הוא חולה ולא יכול ליהנות מהאכילה והשתיה ושאר תענוגי עולם, אין משמעות לברכת הלחם והמים, ולכן לאחר שמבטיחה התורה על ברכת הלחם והמים, היא מוסיפה לברך 'והסירותי מחלה מקרבך'.
[אור החיים בהר, פרק כה פסוק כב]
מאמר ג'
'הברכה המיוחדת בפירות ארץ ישראל'
'וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ'
שואל רבינו האור החיים הקדוש, הרי ידוע שאי אפשר לאדם לאכול הרבה מפירות מתוקים, ולכן גם אי אפשר להיות שבעים מזה, ואם כן יאמר האדם איזה תועלת יש בברכת 'ונתנה הארץ פריה'???
ומתרץ רבינו הקדוש, שלכן הוסיף הקדוש ברוך הוא והבטיח 'ואכלתם לשובע', שהפירות יהיה בהם ברכה, שאפילו יאכלו מהם קצת, יהיו שבעים מהם.
ובדרך זה מפרש רבינו הקדוש את הנאמר בהמשך 'וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלשׁ הַשָּׁנִים', שאפילו אם הארץ תצמיח רק כמות תבואה שמספיקה לשנה אחת, יעשה ה' יתברך נס, ואחר שיקצרו את התבואה, היא תיכפל ותתרבה מעצמה, כדי שתספיק לשלוש שנים.
נמצינו למדים: העיקר שיהיה ברכה ב'כסף', שגם אם יש 'קצת כסף' זה ישביע ויספיק לצרכינו, ואין הברכה תלויה ב'כמות' הפרנסה והכסף, אלא ב'איכות' הפרנסה והברכה השרוייה בה.
[אור החיים בהר, פרק כה פסוק יט]
מאמר ד'
'ארץ ישראל' שייכת לנו, רק אם נשמור תורה ומצוות
'וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'
רבינו האור החיים הקדוש מביא את שאלת חכמינו המובאת גם בפירוש רש"י, 'מה ענין שמיטה אצל הר סיני', כלומר: מדוע הוזכר דוקא במצוות שמיטה שה' דיבר אל משה בהר סיני, והלא כל התורה ניתנה בהר סיני, ומדוע הודגש הענין דוקא במצוות שמיטה, שנראה שיש לענין קשר מיוחד למצוות שביתת הארץ.
ומתרץ רבינו הקדוש, וזה לשון קודשו: 'ואולי כי לצד שהזכיר מתנת הארץ דכתיב 'אשר אני נותן' דקדק לומר 'בהר סיני', לומר כי מחמת 'הר סיני' פירוש מה שקיבלו בו, היא שנגמרה המתנה, שעל מנת תורה, נתן ה' את הארץ', עד כאן לשון קודשו.
כלומר: דווקא במצוות שמיטה, שמוזכר בה גם נתינת ארץ ישראל לעם ישראל, הוזכר הענין של הר סיני, לומר לנו זה תלוי בזה, שרק אם נשמור על התורה שניתנה בסיני, יהיה לנו את ארץ ישראל.
ובהמשך הפרשה נאמר 'אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹקים', ושואל רבינו הקדוש מהו הכוונה שחזר לומר 'להיות לכם לאלקים', והרי כבר נאמר בתחילת הפסוק 'אני ה' אלקיכם'???
ומתרץ רבינו הקדוש שנתכוין לומר, שתכלית נתינת ארץ ישראל 'להיות לכם לאלקים' ולא בשביל תאוות גשמיות.
וזה לשון קודשו: ואומרו אני ה', פירוש והגם שאני אומר לכם להוציא אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען, לא לאכול מטובה ולשבוע מפריה הוא התכלית, אלא 'להיות לכם לאלהים' הוא עיקר הארץ, ואמרו זכרונם לברכה בתורת כהנים וזה לשונם כל היושב בארץ ישראל מקבל עליו עול מלכות שמים'. עד כאן לשון קודשו.
[אור החיים בהר פרק כה פסוקים א לח]
מאמר ה'
'תיקונים וגלגולים לנשמות שבעולם העליון'
'גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ'
רבינו האור החיים הקדוש כותב בשם המקובלים דבר נפלא, שיש נשמות בעולם העליון שחסר להם איזה מצוה שהם לא עשו בחייהם, וה' יתברך מוריד את אותה נשמה, ותבוא אותה הנשמה ותתגורר עם האדם בשעה שעושה המצוה, כדי שתזכה לתיקון השלם, ואותם נשמות גם מסייעים אותו לעשות המצוה, ולאחר שעושה המצוה הם עוזבים את האדם. ויש גם לפעמים שנשמה מעולם העליון באה ומשתכנת בגוף האדם בקביעות, מחמת 'סיבות מופלאות' בסוד העיבור והגילגול.
ובזה מפרש רבינו הקדוש את הפסוק 'גר ותושב וחי עמך', שיש נשמות הבאות מעולם העליון בבחינת 'גר' ששוכנות בגוף האדם רק בשעת המצוה, והרי הוא כ'גר' שאינו דר בקביעות, ויש גם נשמות שהם בבחינת 'תושב' שבאים להתגורר בקביעות בגוף האדם.
ועל שניהם מצוה ה' להאדם 'וחי עמך' – שעליו להביא חיות לאותם הנשמות, כדי שיבואו על תיקונם ושלימותם.
וזה לשון קודשו: 'אמרו יודעי נסתרות לה', כי יש בחינת נפשות שה' מביאם באדם בסוד העיבור לסיבות ידועות, יש שבאים להתגורר עם האדם בעשותו איזה מצוה כדי להשתתף במעשה וזוכה בזה, ויש שבאה ומתיישבת לסיבות מופלאות אשר הפליא ה' בתיקון הנפשות, וכנגד שניהם אמר 'גר ותושב וחי עמך' כנגד ב' הנפשות הבאים שלא מדעתו'. עד כאן לשון קודשו.