משה רבינו
יש הבדל בכתוב אודות בכייתם של בני ישראל אחרי פטירת משה ואהרן.
לגבי אהרן נאמר "ויבכו כל בית ישראל".
ולגבי משה נאמר "ויבכו בני ישראל".
רשי מפרש את המילים "ויבכו בני ישראל" :לאחר מות משה בכו רק הזכרים ,ואילו לאחר מות אהרן בכו כל בית ישראל ,כיוון שאהרן היה רודף שלום ועושה שלום בין איש לאשתו ובין איש לרעהו.
על פי פירושו של רשי ההדגשה היא על מעלתו של אהרן שבזכות שעשה שלום בין איש לאשתו, כל בית ישראל בכו במותו.
תמוה שהתורה כתבה במות משה את מעלתו של אהרן, ובכך הדגישה שאצל משה המעלה של השכנת שלום לא הייתה מושלמת כמו אצל אחיו אהרן?
והרי משה היה אוהב ישראל גדול והיה מוכן לוותר על כל מעלתו למען עם ישראל, דוגמא לכך- כשאמר לקב"ה "אם אינך סולח לעם ישראל (על חטא העגל )מחני מספרך אשר כתבת", וקצרה היריעה מלכתוב את אהבת ישראל שהייתה למשה רבינו כלפי עם ישראל, ואם התורה בכל זאת רצתה להבהיר שאין להסתפק במעלתו של משה אלא יש ללמוד מאהרן, לכאורה אין כאן המקום, בפטירתו היה צריך לדבר רק על מעלותיו העצומות של משה.
כדי להבין זאת יש להקדים ולהסביר את הסיבה שלגבי משה אין אנו מוצאים בדברי חז"ל אודות השכנת שלום בין איש לאשתו ובין איש לרעהו.
מובן שהסיבה היא לא ח"ו משום שהיה פגם אצל משה באהבת ישראל, להיפך משה היה רועה הנאמן של ישראל ודאג לכל צרכיהם, אלא למשה רבינו היה מהות ויעוד שונה בעולם ,ונדרש ממנו סוג אחר של אהבת ישראל, בשונה מדרכו של אהרן.
על דרכו של אהרן בהבאת שלום מספרים חז"ל, שכדי להשכין שלום שינה מן האמת, שזהו דבר רצוי מן התורה -לשנות מדרכי שלום ,אבל מדתו של משה רבינו היא מידת האמת, ולכן בלתי אפשרי אצלו אופן זה של השכנת שלום.
דרך השינוי בהבאת שלום מתאימה לאהרן שמידתו היא חסד, עבודתו של אהרן היא העלאה מלמטה למעלה-אהרן הדליק את המנורה -"בהעלותך את הנרות עד שתהא שלהבת עולה מאליה" והמשמעות הרוחנית היא שאהרן מרומם את נשמות ישראל עד שיעלו אל מקורם ושורשם , היעוד של אהרן הוא להגיע אל התחתון ביותר ולעלות אותו ,ועל מנת להגיע אל התחתון ביותר הכרחי עבורו ל"שנות".
ואילו ייעודו של משה הוא למשוך את התורה והשפע האלוקי מלמעלה למטה.
ושליחותו של משה בעולם ,היא לקיים הכל באופן של מידת האמת.
התורה הדגישה דווקא במות משה את מעלתו של אהרן מהסיבות הבאות-
1.משה כל חייו היה עסוק בשליחותו, ורק כאשר הגיע המועד של "ויעל משה אל הר נבו" ,כלומר רק כאשר משה סיים את שלחותו בעולם הוא חש במעלתו של אהרן .
2.כשמשה הסתלק הייתה לו עליה רוחנית, הרמז לכך נמצא בפסוק המתאר את מותו – "ויעל משה אל הר נבו", נבו אותיות נון בו כלומר משה בזמן מותו השיג את שער החמישים.
ביום פטירתו נתעלה משה מעל לדרגתו, על ידי כך שנוספה לו גם מעלתו של אהרן –"ויעל משה" -כלומר העלאה מלמטה למעלה כמו אצל עבודתו של אהרן.
3.מגודל אהבתו של משה רבינו את עם ישראל, בפטירתו רצה להדגיש את מעלתו של אהרן דווקא על מנת להדגיש וללמד את עם ישראל עד כמה צריכה להיות אהבת ישראל, עד כמה שהיה אוהב ישראל גדול אין די בכך וצריך לנהוג כאהרן "רודף שלום ועושה שלום בין איש לרעהו ובין איש לאשתו.
