ב"ה
ממתק לשבת פרשת בשלח-הרב וילהלם בנקוק
באמצע המאה השש-עשרה עקר יהודי אנוס מפורטוגל לעיר הקודש צפת. הוא שמע בבית הכנסת דרשה של הרב על "לחם הפנים" אותו היו מקריבים בבית המקדש, הרב לימד את ההלכות השונות הקשורות בלחם הפנים, שוחח על המשמעות המיסטית וציין כי כיום, בשל חטאינו נחרב בית המקדש ואיננו יכולים להעלות קורבן זה
היהודי לקח את הדברים ללב. כשהגיע הביתה, ביקש מאשתו להכין שתים עשרה חלות מיוחדות ביום שישי הקרוב. ואמר שהוא עומד להקריב את החלות כמנחה לה' והוא מקווה שבורא העולם יקבל את מנחתו ויאכל אותן
אשתו מילאה בנאמנות אחר בקשתו. בשעות הצהריים המוקדמות של יום שישי, כשאיש לא היה בבית הכנסת, הביא היהודי את החלות אל בית הכנסת. הוא שטח תפילה לבורא העולם שיקבל את מנחתו ויאכל את החלות הטריות ואף יהנה מהן. הוא הוסיף להתחנן בדמעות שליש כי קורבן זה יכפר על עוונות בני ישראל, לאחר-מכן הניח אותן בארון הקודש ושב לביתו בצעדים קלים
מאוחר יותר הגיע שמש בית הכנסת כדי להשלים את ההכנות לקראת השבת. כמדי שבוע, הוא פתח את ארון הקודש כדי לוודא שספר התורה נמצא במקום הנכון ומוכן לקריאת התורה למחרת בבוקר. כשפתח את הארון הופתע לגלות חבילה עטופה; הוא פתח אותה וגילה שתים עשרה חלות ריחניות! השמש העני שמח מאוד עם המתנה שה' שלח לו ולקח את החלות הביתה
עם סיום תפילת ערבית כשכולם עזבו את בית הכנסת, ניגש היהודי הפורטוגלי לארון הקודש ופתח את דלתותיו. החלות לא היו שם! הוא היה מאושר כל-כך. הוא מיהר הביתה וסיפר לאשתו כי אכן אלוקים קיבל את החלות ואכל אותן בעודן חמות
עלינו להשתדל לעשות זאת בכל שבוע, בדיוק באותה מסירות ודייקנות בה עשינו זאת בפעם הראשונה אמר לה בשמחה
אשתו שמחה גם היא ובכל יום שישי בבוקר הכינה בנאמנות שתים עשרה חלות יפהפיות וכל יום שישי אחר הצהריים הוא הביאן לבית הכנסת ושטח את תפילתו הכנה לבורא העולם. השמש מצידו היה מגיע כל יום ששי לאסוף בשמחה את החלות הטעימות והודה לה' ששולח לו כאלו חלות טעימות כל שבוע מחדש
כך המשיך הדבר שבועות וחודשים. יום שישי אחד, ישב הרב בבית הכנסת ללמוד, להפתעתו ראה פתאום את אחד מאנשי קהילתו נכנס כשהוא נושא שתים עשרה חלות, הולך לארון הקודש מניח אותן בתוכו וממלמל תפילות נרגשות לאלוקים, שיקבל את מנחתו וייהנה מן החלות
הרב הקשיב לו בתדהמה, לא הצליח למשול ברוחו וקרא בזעם: "עצור! טיפש שכמותך! כיצד אתה מסוגל לחשוב שאלוקים אוכל ושותה? אתה חושב שהא-ל הוא זה שלוקח ואוכל את הכיכרות העלובות שלך? הרי זהו ודאי השמש שאוכל אותן
באותו רגע נכנס השמש לבית הכנסת וציפה לקחת את החלות שלו כרגיל. הוא הופתע לראות את הרב ואדם נוסף עומדים שם. הרב פנה אליו מיד ואמר לו, "אמור את האמת! האם אתה נוטל מארון הקודש מדי יום שישי חלות טריות
השמש הודה בכך מיד. הוא כלל לא היה נבוך. הוא לא יכול להבין מדוע הרב נסער כל כך ומדוע הוא צועק על האיש השני שנראה אומלל כל כך
משהמשיך הרב את דברי התוכחה שלו, פרץ האיש בבכי. הוא הרגיש נורא ואיום. לא זו בלבד שלא עשה מצווה כפי שחשב, אלא שנראה היה שהוא אף חטא בחטא גדול. הוא התנצל בפני הרב על כך שלא הבין נכונה את הדרשה על לחם הפנים והתחנן בפניו לסלוח לו. הוא עזב את בית הכנסת בבושת פנים ובייאוש. כיצד יתכן ששגה כל כך? מה עליו לעשות כעת
זמן קצר לאחר מכן הגיע לבית הכנסת אחד מתלמידיו של האר"י הקדוש – רבי יצחק לוריא. הוא אמר לרב כי הוא נשלח על-ידי האר"י לומר לרב "מאז שחרב בית המקדש לא הייתה לבורא העולם הנאה מרובה כמו שהייתה לו מקורבנו של היהודי הפשוט. כאשר הוא היה מביא את החלות לבית הכנסת, היה בורא העולם מקבל אותם באהבה כאילו היו לחם הפנים וחבל מאוד שעצרת כזו נחת רוח לקב"ה
הפרשה שלנו מספרת, כי לאחר יציאת מצרים, אזלו המצות שבני ישראל הכינו כצידה לדרך. העם החל לרעוב, וה' הודיע כי בכל יום ירד עבורם לחם מן השמים. כבר למחרת בבוקר, השתאו בני ישראל למראה הלחם הפלאי שירד משמים, עטוף בשכבת טל משני צדדיו. ביום שישי ירדו שני לחמים, "לחם משנה", עבור יום שישי ועבור יום השבת. זו הסיבה שאנו מכינים בכל שבת שתי חלות, זכר למן הנוסף שירד ביום שישי, כמו כן אנו מכסים את החלות במפה, זכר לכך שהמן היה מכוסה בטל
המן מלמד אותנו איך לעבוד את השם בכמה מצבי נסיון של יהודי
הניסיון הראשון – עבודת ה' מתוך עושר, המן הגיע לבני ישראל ללא מאמץ, והם יכלו לטעום בו את כל הטעמים בעולם. מכאן אנו למדים כי גם כאשר אדם מגיע למצב כלכלי טוב, ולכאורה אינו זקוק לשום דבר, עליו לעבוד את ה
חז"ל אומרים כי אם אדם יטען בבית דין של מעלה שלא למד תורה בגלל שהיה עשיר, ישאלו אותו "וכי היית עשיר יותר מרבי אליעזר בן חרסום"?! רבי אליעזר קיבל מאביו אלף עיירות ואלף ספינות בים, ובכל זאת מצא בכל יום את הזמן לעמול בתורה
הניסיון השני – עבודת ה' מתוך עוני, למרות נפלאותיו, במן היה חיסרון. לא יכלו לראות בעיניים את כל הטעמים, והדבר גרם לבני ישראל תחושת רעב. מכאן אנו למדים כי גם כאשר אדם יורד לשפל כלכלי, עליו להמשיך לעבוד את ה
חז"ל אומרים כי אם אדם יטען בבית דין של מעלה שלא למד תורה בגלל שהיה עני, ישאלו אותו "וכי היית עני יותר מהלל הזקן"?! הלל היה מרוויח חצי דינר בכל יום, וחצי מסכום זה היה נותן לשומר כדי שיוכל להיכנס ללמוד בבית המדרש. וכאשר לא היה לו כסף, עלה והאזין לדברי התורה דרך ארובת הבית
הניסיון השלישי – ניסיון הביטחון, בכל יום ירד המן לאותו יום בלבד, ובני ישראל נדרשו לבטוח בה' שגם מחר יתן להם מן. מכאן אנו למדים לבטוח בה' שימלא את כל מחסורנו
והעיקר אדם צריך לעבוד את השם מתוך אמונה תמימה ומכל הלב וחלילה אסור לנו לזלזל באף יהודי גם אם הוא במבט ראשון נראה שונה מאיתנו או עושה דברים אחרת ממה שהתרגלנו, לכל אחד יש הנסיון המיוחד שלו והדרך שלו לגרום נחת לקב"ה ובזכות האמונה והאחדות נזכה לגאולה שלימה בקרוב ממש.
כתב הרב וילהלם חבד בנקוק
שבת שלום
