אין לא יכול, יש לא רוצה!
מאת הרב אברהם חזן
פרשתנו נפתחת באמירת הקב”ה למשה, “שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען”, משה רבינו שולח משלחת מרגלים מכובדת. שנים-עשר מנהיגים חשובים, חכמים וצדיקים, נשלחים לארץ כנען במטרה לאסוף מידע ולדווח לעם על המצב בארץ, “וראיתם את הארץ מה היא, ואת העם היושב עליה,החזק הוא הרפה, המעט הוא אם רב.. ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים”.
המרגלים נכנסים לארץ תוך סכנת חיים, בודקים אותה לאורך ולרוחב במשך ארבעים יום, וכאשר הם חוזרים, הם מוסרים דיווח מפורט, מלווה בנתונים וממצאים קשים מהשטח: “אפס כי עז העם היושב בארץ, והערים בצורות גדולות מאוד, וגם ילידי הענק ראינו שם”. אבל במקום להעריך את אומץ הלב שלהם, ה’ בוחר להעניש אותם בצורה חמורה במיוחד, ודור שלם נשאר ארבעים שנה במדבר ולא זוכה להיכנס לארץ הקודש. ולכאורה, הלוא המרגלים רק מילאו את תפקידם! הם נתבקשו לבדוק את הארץ “מה היא, ואת העם היושב עליה החזק הוא.. וזה מה שעשו. וכי הם אשמים שבארץ-ישראל יושבים ענקים ושיש בה ערים בצורות?!
וכי היה עליהם להתעלם מכך ולמסור לעם מידע שאיננו נכון?!
התשובה היא: משה רבינו לא שלח את המרגלים לבדוק “האם” לכבוש את הארץ, אלא רק “איך” לכבוש את הארץ. הקב”ה הבטיח את ארץ-ישראל לעם-ישראל וציוה עליהם להיכנס לארץ, ולכן ברור שאפשר וצריך לכבוש את הארץ.
אבל על-פי התורה אין סומכים על הנס וצריך לעשות הכול בדרך הטבע. לכן חשב משה שזה דבר נכון לשלוח מרגלים, כדי לחפש את הדרך הקלה והנוחה ביותר לכבוש את הארץ. הוא לא סמך על עצמו אלא נועץ עם
הקב”ה שהסכים על ידו. אמנם המרגלים חטאו בכך, שהם לא הסתפקו במסירת מידע והצגת נתונים על המצב בארץ, אלא גם הוסיפו מסקנה עצמית: “לא נוכל לעלות אל העם, כי חזק הוא ממנו”, אי אפשר לכבוש את הארץ! בכך חרגו מהשליחות שקיבלו ממשה רבינו ופעלו בניגוד גמור למטרת שליחותם, ועל כך הגיע עונש חמור. כי אם ה’ מצווה לכבוש את הארץ, בודאי שהדבר אפשרי, כפי שבסופו של דבר יהושע הצליח לכבוש את הארץ.
מי שאומר שהדבר בלתי אפשרי, טועה טעות חמורה ואף מסית נגד רצון ה’.
פעם ישב הבעל שם טוב עם תלמידיו בבית המדרש. באותה שעה שקעה בבוץ העמוק שברחוב ליד בית המדרש, עגלתו של עגלון גוי והוא לא הצליח לחלצה. הכניס הגוי את ראשו לבית המדרש וביקש מהתלמידים עזרה בחילוץ מהבוץ. השיבו לו התלמידים, שאין בכוחם לעזור לו. ענה להם הגוי: יכולים אתם, אלא שאינכם רוצים!.. אמר הבעל שם טוב לתלמידיו: ראו איזו הוראה בחיים, שמענו בדברי אותו גוי!. ״אין אדם שלא יכול, יש אדם שלא רוצה!. ברגע שהאדם ירצה להתעלות בעבודת ה’, הוא גם יוכל ״!.
סיפורה של שליחות המרגלים נושא בחובו מסר והוראה לחייו של כל אחד ואחד מישראל, הן מעצם השליחות והן מכישלונה.
הכניסה של בני-ישראל לארץ-ישראל מסמלת את כללות עבודתו של יהודי בעולם. נשמתו של יהודי ירדה למטה כדי להחדיר קדושה בתוך העולם הגשמי ולעשות מהגשמיות כלי לאור האלוקי. זה גם ענינה של הכניסה לארץ ישראל, לעשות מ’ארץ כנען’ ‘ארץ ישראל’, ארץ שהקדושה האלוקית מורגשת וגלויה בה. בראש ובראשונה על היהודי להתבונן בתוכן המצווה שהוא עומד לקיים, ולחפש את הדרך הטובה ביותר להשלים את המשימה בדרכי הטבע. כי הכוונה האלוקית היא, שהמצוות יתקיימו בתוך גדרי העולם ובתוך מסגרות הטבע.
יחד עם זה מלמד סיפור המרגלים, שאסור לטעות ולסטות לכיוון השני. טעותם של המרגלים היתה, שחשבו כי עצם העובדה ששלחו אותם לבחון את הארץ ואת האפשרות לכבשה בדרך הטבע, נתנה להם גם סמכות להחליט על עצם השאלה אם להיכנס לארץ, ולהסיק מסקנות ולקבוע ש”לא נוכל לעלות אל העם, כי חזק הוא ממנו”. בכך פעלו נגד רצון ה’ והוכיחו חולשה של אמונה, שכן כאשר הקב”ה מטיל על האדם שליחות כלשהי, ודאי שבכוחו לבצעה, וכמו שהקב”ה אומר: “כאשר אני מבקש, איני מבקש לפי כוחי אלא לפי כוחן” של בני האדם. הלוא גם בשר-ודם לא יצווה את הזולת לעשות דברים שהם למעלה מכוחו, ועל-אחת-כמה-וכמה הקב”ה, שהוא עצם הטוב והצדק. וכאשר מצווה אותנו לעשות משהו, זו ההוכחה הטובה ביותר שהדבר
אפשרי. יתכן שזה קשה, יתכן שניתקל בהתנגדות ובהפרעות, אבל אין שום ספק שאנחנו יכולים לבצע את הדרישות שה’ דורש מאיתנו, בבחינת “עלה נעלה וירשנו אותה, כי יכול נוכל לה”. ואם יהיה צורך בנס, יתרחש נס.
קבוצת סטודנטים יהודים נכנסה פעם לחדרו של הרבי מליובאויטש, כדי לשמוע את דעתו בסוגיות שונות שהעסיקו אותם. הסטודנטים שאלו שאלות בנושאי יהדות, אמונה ומדע וכדומה, והרבי השיב על כל שאלותיהם. לקראת סוף הפגישה, שאל אחד הסטודנטים: “האם נכון מה שאומרים כי לרבי יש
כוחות על- טבעיים”?!.. דממה מתוחה השתררה לרגע בחדר למשמע השאלה הנועזת. הרבי השיב בפשטות: “לאמיתו של דבר, בכל יהודי קיים פוטנציאל של שליטה על הטבע. בכל יהודי יש נשמה אלוקית הקשורה בבורא האין-סופי. על-ידי התורה והמצוות יכול האדם להתחבר עם הבורא, להתרומם מעל
מגבלות הטבע ולחולל דברים הנחשבים פלאיים. השאלה היא רק באיזו מידה הוא מביא יכולת זו, שקיימת בו, לידי מימוש”.
