אשה כי תזריע
מאת הרב שמעון מויאל
אומרים חז״ל : שמה של כל פרשה בתורה , אף שהוא לקוח מהמילים הפותחות את הפרשה , נושא בתוכו את תוכנה של כל הפרשה כלה. אולם, בפרשה שלנו, פרשת ״תזריע״ נראה לכאורה, שתוכן הפרשה מנוגד לחלוטין לשמה: שכן, הפרשה כלה עוסקת בנגעי צרעת לסוגיהם, שהם מן הטומאות החמורות ביותר , עד שנאמר בגמרא (נדרים סד׳,ב׳) ״שמצורע חשוב כמת״ , והנטמא בצרעת חייב לשבת בדד, מחוץ למחנה ישראל. לעומת זאת , המילה ״תזריע״ מבטאת את ההיפך הגמור, שכן ״תזריע״ הוא מלשון זריעה- שזהו דבר שגורם לצמיחה, להולדת דבר חדש. ואם כך , מדוע באמת יש בפרשתנו , לכאורה , ניגוד בין שם הפרשה , ״תזריע״, לבין תוכנה ?
אלא, אומר הרבי מלובביץ זיע״א , שבניגוד הנ״ל רומזת לנו התורה על המשמעות הפנימית של הנגעים ושל עונשי התורה בכלל: שכן, צריכים אנו לדעת שהקב״ה הוא תכלית הטוב והחסד. הוא אינו חפץ להעניש את האדם לשם העונש. כל רצונו יתברך הוא לזכך את האדם, ולהסיר ממנו את קליפת עונותיו, כדי לטהרו ולהכשירו למצב נעלה יותר. ואף העונשים החמורים ביותר ל״ע, כמו דין מות , נועדו, בסופו של דבר, לגרום טובה לחוטא ,ואף אם יש צורך להוציא את האדם מן העולם הזה, כדאי הדבר לו- כדי שיזכה לחיים נצחיים בעולם הבא.
ועוד אומרים חכמי ישראל : שלשה מיני נגעים מביאים על האדם משמים: א. נגעי הגוף- בעור בשר האדם. ב. נגעי בגדים. ג. נגעי בתים. ואמרו חז״ל : קשה לפני הקב״ה לפשוט(=לפגוע) באדם, ולכן קודם הוא מתרה בו, ורק אחר- כך מעניש אותו.
בתחילה מלקה את ביתו כמו שכתוב: ״ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם. חזר בו האדם – מוטב, ואם לא מלקה את בגדיו , שנאמר:״והבגד כי יהיה בו נגע צרעת״. חזר בו האדם -מוטב, ורק אם לא שב בתשובה עד אז – עובר הנגע גם לגופו , שנאמר:״ אדם כי יהיה בעור בשרו״.
נמצא אפוא, שכל מטרת הנגעים היא להצמיח באדם הויה חדשה ולעשותו בריה טהורה ומזוככת יותר. לשם כך פרשה זו נקראת ״תזריע״- כדי ללמדנו את מהותם הפנימית של כל הנגעים שעליהם מדובר בהמשך הפרשה. כשהמטרה- להזריע ולהוליד מציאות חדשה באדם – לעשותו יהודי טהור וטוב יותר. זו גם המשמעות הפנימית של הגלות. בגלות אנו זורעים (עושים)מצוות ומעשים טובים , בתוך מציאות קשה, רווית ייסורים וצרות, ולשם מה?- כדי שהללו יצמחו ( =יעזרו לנו) בביאת משיח צדקנו, במהרה בימנו, אמן. (ע״פ מאמר של כ״ק האדמו״ר הרבי מלובביץ )
