העשיר לא ירבה??
מאת הרב יקי רט
בשבת זו אנו מפטירים בפרשת שקלים, שכן ‘באחד באדר משמיעין על השקלים’, ואנו נמצאים בשבת הסמוכה לחודש אדר. ברור כי בעניין תרומת מחצית השקל טמון סוד ועומק גדול, הרבה מעבר לאופן בו יוכלו למנות את העם. הגמרא במסכת מגילה דורשת על הפסוק ‘אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף…’ – “אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו, והיינו דתנן ‘באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים”. לפי דברי ריש לקיש בכח מחצית השקל טמון הניצחון שלנו על השקלים של המן. גם המילים הפותחות את הפרשה, “כי תישא”, מלמדות אותנו כי בפרשה זו של מחצית שהקל טמון עניין נשיאת ראשם והרמת קרנם של ישראל. אם כן, מתחזקת השאלה מהו הסוד המיוחד של מחצית השקל? בשביל לענות על שאלה זו, נזכיר דבר פלא נוסף שקיים בפרשה זו. “העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט”.
מצינו גבאי צדקה שמקפידים על מינימום מסויים של סך התרומה, אך מעולם לא ראינו אדם שגובה כסף לצדקה ואומר ‘עד כאן’, לא להביא יותר מסכום מסויים. מדוע לא נאמר גם כאן ש”כל המוסיף – יוסיפו לו מן השמים”? את התשובה נבין דרך עיון במגילה: חז”ל אומרים כי המן היה גאון בלשון הרע, וידע לפגוע בדבריו מול אחשורוש בדיוק בנקודת התורפה, אשר היא שנתנה לו את הרשות לכתוב את האיגרות. מהי אותה נקודת התורפה? “ישנו עם אחד מפוזר ומפורד”.
הם מפורדים ביניהם. כמה מריבות, כמה מחלוקות, כמה שנאת חינם. גם אסתר מבינה כי הפירוד שבתוכנו הוא השורש הרוחני לסכנת השמד המרחפת, וכי מוטל עלינו לתקן את השורש הזה, ולכן פונה למרדכי ואומרת לו: ‘אני את ההשתדלות שלי אעשה, אך כדי שהיא תצליח – “לך כנוס את כל היהודים”.
רק ע”י התכנסות והתאחדות נצליח לבטל את גזירתו, ששורשה בנוי מהפירוד שבינינו. אנו מקדימים את מחצית השקל שלנו לשקליו של המן, כדי לבטל את כוחו של המן שבכל דור ודור עומד עלינו לכלותינו. אנו מבינים כי כדי להתמודד איתו אנו זקוקים להתאחד, ולהבין כי כל יהודי כשלעצמו אינו אלא מחצית, ואין הוא יכול להיות מושלם בלי להתחבר לזולתו. ממחצית השקל נקנו קרבנות הציבור של כל השנה, ועל כן התורה מדגישה שיש צורך לתת בדיוק מחצית, ולא ניתן להרבות, כדי שלא יחשוב אדם שחלקו גדול משל חברו בקרבנות הציבור, כי כל הכח של קרבנות הציבור טמון בכך שהם באים מכלל הציבור. כולם בשווה. עשיר כעני, גדול כקטן. אין לנו אלא לסיים בתפילתו של ר’ אלימלך מליז’נסק זי”ע, שהשבוע חל יום פטירתו: “תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם, ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך, ואל יעלה בליבנו שום שנאה מאחד על חברו חלילה…שיהא הכל נחת רוח אליך אמן כן יהי רצון”, כי רק על ידי שאנו נרגיש את האהבה לכל יהודי – נקדים באמת את שקלינו לשקליו, ובכח אהבת ישראל ננצח!
