בלי עין הרע!
מאת הרב יעקב רט
כולנו מכירים את המושג עין הרע. לגבי יוסף ובניו כתוב שעין הרע לא שלטה בהם. על יוסף נאמר “בן פורת יוסף כן פורת עלי עין”, ולפי דרשת חז”ל: “אמר רב אל תקרי עלי עין אלא עולי עין” (שהוא מעל העין הרעה). ולגבי בני יוסף, מנשה ואפרים, נאמר “וידגו לרב בקרב הארץ”, ודרשו חז”ל: “מה דגים שבים מים מכסין אותם ואין העין שולטת בהם, אף זרעו של יוסף אין עין רעה שולטת בהם”.
מהי בדיוק אותה העין הרעה? האם מדובר רק במשהו מיסטי? ומדוע דווקא יוסף ובניו השתחררו מאותה עין רעה? מסביר הרב קוק, שיסוד העניין של עין רעה הוא בהשפעה הקיימת בין נפש אחת לשנייה. באופן טבעי בני אדם נוטים לנהל את חייהם לפי מה שמקובל בחברתם ובסביבתם. אדם בוחר את בגדיו לפי מה שנראה יפה בעיני חבריו, מבלה את שעות הפנאי שלו כפי המקובל בחברתו, וגם נוטה לאמץ את דפוסי המחשבה והדעות המקובלים בחברתו. אדם נוטה להסתכל סביבו ולראות שהוא בסדר בעיני הזולת, בעיני חבריו. במיוחד בעידן המודרני, בו התקשורת החברתית כל כך מצויה וזמינה, אין אדם בן חורין לעשות באמת את מה שהוא מרגיש ומאמין בו, והוא עסוק כל הזמן לראות כיצד הדברים מתקבלים ונראים בעיני אחרים.
יסוד ה’עבדות’ הזו שאדם משעבד את עצמו לחברה ולסביבה נובע מחולשה פנימית. ככל שאדם חזק יותר בנפשו ומאמין בעמדותיו, הרי שהוא פחות צריך להסתכל מימינו ומשמאלו כדי לראות כיצד הדברים מתקבלים בסביבתו. הוא בטוח בעצמו ומוצא את אושרו בקרבו, בלי להזדקק להסכמת החברה, ומתוך כך הוא בן חורין, נטול מאותה עין רעה, בדיוק כמו הדגים המכוסים במי הים שאין העין שולטת בהם, ואינם נתונים להשפעות זרות. אנשים רבים מוצאים את עצמם במהלך חייהם שהם לא באמת מימשו את היעדים והשאיפות שלהם, וזאת מכיוון שהיו עסוקים בריצוי החברה והזולת, ואז בשלב מסויים מנסים לחשב מסלול מחדש, וע”י אימון אישי שואפים לשוב אל מסלול החיים הטבעי והאמיתי שלהם, ולהימלט מאותה עין רעה.
מי שמבטא את אותה גבורה וביטחון פנימי יותר מכל זהו יוסף. יוסף אשר הגיע למצרים לבדו, ועומד יום אחר יום בנסיונות כבדים ע”י אשת אדוניו, יודע לעמוד על שלו “כי איך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוקים”. אמנם אבא לא יהיה שם כדי לראות את מעשיו ולהעניש, אך ‘דמות דיוקנו של אביו’, המצפון הפנימי והאמוני החזק כל כך שלו, הוא שמסייע לו לשמור על ערכיו ואמונתו בגבורה עצומה, גם כאשר הוא כל כך מרוחק מבית אביו ושום דבר כביכול לא מונע ממנו מלעשות זאת.
גם מנשה ואפרים בניו אשר נולדו לו בארץ מצרים ‘לפני בואי אליך’, עומדים בגבורה גדולה בנסיון ושומרים על זהותם גם כאשר נמצאים לבד בארץ מצרים, מנותקים ממשפחת אביהם. לא בכדי בוחר יעקב דווקא בהם, “בך יברך ישראל לאמור ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה”, כי יודע יעקב שעם ישראל עתיד לעבור גלויות ונדודים רבים, ורק מכח הברכה הזו, אשר נותנת עוצמה וגבורה, לשמור על נאמנות למסורת ולבית אבא, ולא להיות מושפעים מהחברה והסביבה – יוכלו בני ישראל לעבור בשלום את התקופות הקשות הללו.
