לחפש את פך השמן הטהור!
מאת הרב יקי רט
בתפילת הניסים מציינים אנו את ניצחון החלשים והמעטים את הגיבורים והרבים. בהדלקת הנרות מציינים אנו את נס פך השמן, כפי שמופיע במסכת שבת. אך מעבר לשני אלו, יש לזכור כי עיקר המאבק של היהודים מול היוונים היה מאבק תרבותי-רוחני. לעומת נס פורים, בו ניצלנו מגזירת הכליה של המן, בחנוכה לא הייתה מוטלת על צוארנו גזירת כליה, אלא רדיפה רוחנית.
היוונים גזרו גזירות שמטרתם הייתה להפוך את תרבותנו, כדי שנהיה כגוים, ונפנה עורף למסורת היהודית, למצוות ולמנהגי ישראל. האם במלחמה זו ניצחנו? הרי רבים מבני עמנו אכן התייוונו והחלו לנהוג כגויים באותה תקופה. ובמה אנו מציינים את המאבק והניצחון הרוחני הנ”ל?
הרב קוק מסביר בספרו עין אי”ה, כי לנס פך השמן יש גם משמעות סמלית. נס זה, שלא היה נצרך מצד הדין, שהרי טומאה הותרה בציבור, בא לסמל את המאבק הרוחני של אותם ימים. השמן, שעל ידו מדליקים את האור, הוא סמל לדעות, מידות וערכים. כאשר כל השמנים במקדש נטמאו, הרי שזה סמל לכך שכבר הצליחו היוונים לחדור את תרבות ישראל, ולפגוע, להשחית ולטמא את רוחניותם, דעותיהם ותרבותם. אבל נס פך השמן כפול הוא: קודם כל, בעצם מציאת פך השמן הטהור, ואח”כ בכך שדלק לשמונה ימים.
עצם מציאת פך השמן הטהור המונח בחותמו של כהן גדול, הרי היא מסמלת לנו שגם כאשר השמנים הרגילים נטמאים, תמיד יישאר פך אחד של שמן, המונח בחותמו של כהן גדול שבו לא ניתן לגעת, ואותו אי אפשר לטמא. בכל יהודי יש צד כהונה. כולנו “ממלכת כהנים וגוי קדוש”. לפעמים אנו פוגמים בכהונתנו ובקדושתנו, ע”י החדרת מידות רעות ותרבויות זרות לקרבנו. אך גם כאשר נראה שהכל נטמא, עלינו לדעת ולהאמין בכוחו של אותו זיק יהודי, שורש הנשמה של כל יהודי, הכהן הגדול הבוקע מקרבו, קודש הקדשים שבו, שבו לעולם לא ניתן לגעת ולטמא. הנשמה היהודית הזו תמיד נשארת קיימת, גם כשכל עולם המעשה כבר מתנהל ברוח כל כך זרה לאותה נשמה.
אבל עצם מציאת פך השמן זה לא מספיק. עצם המודעות שלנו לאותה נשמה שתמיד נשארת קיימת בטהרתה, אין לה שום משמעות, ארעית וזמנית היא, כי באפס עצים תכבה אש, ואם כל עולם המעשה של היהודי כבר מנוכר לנשמתו – מה תועלת ומה משמעות לאותה נשמה? אך זהו החלק השני והגדול של הנס: שאותו פך שמן קטן יש לו מספיק כח עבור שמונה ימים! פך השמן הקטן הזה, הנשמה היהודית הזו, דע לך כי רב כוחה! לא רק שהיא קיימת, אלא היא קשורה לעולם הנצח, ולא משנה כמה יערימו עליה ערימות של חול ושל הבל, היא בסופו של דבר חיה וקיימת לעד, והיא זו שתנצח ותתגלה.
המאבק הרוחני הזה לא הסתיים אז. זהו מאבק של נצח. גם היום אנו רואים תופעות שיסודם בתרבות הזרה לנו, אך מחלחלת בקרבנו. לפעמים פוגשים אנו יהודים שמעשיהם מנוכרים לגמרי ליהדותם. אך עלינו לדעת שנס פך השמן, כמו בימים ההם, גם בזמן הזה, מלמד אותנו כי הניצוץ היהודי הזה לעולם ינצח. תמיד הוא ישאר בטהרתו. רק צריך לחפש ולמצוא אותו, והוא כבר ידלק לשמונה ימים.