“לעיני כל ישראל“
מאת הרב יעקב רט
התורה מסיימת בשבחו של משה רבינו ומזכירה את גדולתו בכך שלא קם עוד נביא כמותו אשר ידעו ה’ פנים אל פנים, וכן את האותות והמופתים שנעשו על ידו, ואת ידו החזקה אשר על ידה ניתנה תורה לעם ישראל.
הפלא הגדול הוא שהתורה בוחרת לסיים בפסוק ‘לעיני כל ישראל’, אשר לפי רש”י מילים אלו רומזות לשבירת הלוחות שנעשתה לעיני כל ישראל. והתמיהה הגדולה שמתעוררת היא מדוע בחרה התורה להזכיר במילים החותמות של כל התורה דווקא את חטא העגל ושבירת הלוחות שבאה בעקבותיו? האם זהו שבחו הגדול של משה, הראוי לציון לאחר כל שבחיו? והאם זו תמצית התורה, שבכך ראוי לסיים? והרי כלל נקוט בידינו שיש לסיים בדבר טוב!
את כל השאלות האלו מעורר הרבי מליובאוויטש , ועונה בצורה נפלאה: שני טעמים הובאו בחז”ל לשבירת הלוחות: טעם אחד הוא שמשה עשה קל וחומר בעצמו: ומה פסח, שהוא מצווה אחת ואמרה תורה ‘כל בן נכר לא יאכל בו’, התורה כולה בודאי לא ראויה להינתן לציבור שנתנכרו מעשיו לאביהם שבשמים!
הנימוק השני מובא בחז”ל דרך משל למלך שהלך למדינת הים והניח ארוסתו עם השפחות. מתוך קלקול השפחות יצא עליה שם רע. עמד שושבינה וקרע כתובתה. אמר: אם יאמר המלך להורגה, אומר לו עדיין אינה אשתך .. המלך זה הקב”ה. השפחות אלו ערב רב. והשושבין זה משה. ארוסתו של הקב”ה אלו ישראל. ההבדל הגדול בין הפירושים הוא שלפי ההסבר הראשון שבירת הלוחות היא למען כבוד התורה, אך לפי ההסבר השני שבירת הלוחות היא למען כבודם של ישראל, כדי שלא יחשבו ככלה נשואה שזינתה תחת בעלה, לכן משה שובר את הלוחות, קורע את הכתובה, כדי לחפות עליהם.
רש”י במקומות שונים בפירושו מביא את שני ההסברים, והטעם הוא כי ההסבר הראשון אמנם מסביר מדוע אין למסור את התורה במצב כזה, אך הוא בוודאי אינו מסביר למה לשבור את הלוחות. אם משה חס לכבוד התורה עליו לגנוז הלוחות ולשומרם, אך איזה כבוד יש בשבירתם? לכן נזקק רש”י גם להסבר השני, אשר לפיו ברור מדוע לכבודם של ישראל היה צורך בשבירת הלוחות דווקא.
גדולתו של משה במעשה זה היא שהוא משמש כרועה נאמן על עם ישראל, ויודע כי גם כאשר עם ישראל חוטאים – עליו לראותם תמיד בקדושתם ולהגן עליהם. משה רבינו, בלי לשאול שאלות, לא רק שמוסר את נפשו הפרטית, באמרו ‘ואם אין – מחני נא מספרך אשר כתבת’, אלא אף את התורה עצמה מוסר ושובר את הלוחות לכבודן של ישראל, כי הוא מבין כי אם אין ישראל – אין תורה. זו גדולתו העצומה של משה רבינו, ודווקא בה חותמת התורה, כדי להודיע לנו מהי גדולתן של ישראל ועד כמה ישראל קדושים, ואפילו כאשר כלפי חוץ אינם נראים כך.
.
