"וקרקר כל בני שת"
בנבואה האחרונה של בלעם הוא מדבר על מה שיקרה באחרית הימים. הוא מדבר על פעולתו של מלך המשיח בעולם: "ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת".
מה פירוש "וקרקר כל בני שת"? מפרשי התורה נותנים לכך שני פירושים: אחד מלשון שליטה, "קרקר" מלשון שלטון וממשלה, של מלך המשיח שעתיד לשלוט על כל בני שת. פירוש שני – "וקרקר" כמו "מקרקר קיר", במשמעות של הרס. על-פי הפירוש הזה, המשיח יהרוס את מציאותן של אומות-העולם.
הפירוש השני דורש ביאור, איך משתלבים הרס, חורבן והריגה בזמן של ימות המשיח שבמהותו הוא רק טוב, שפע והצלחה?
בתהלים כתוב -"טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו". יש כאן תמיהה גדולה – איך אפשר לומר שהקב"ה יאבד ויכרית את אומות העולם כולם, כולל את 'חסידי אומות העולם'?!
אלא שאין הכוונה להשמדה גשמית. נבואות אלה מדברות על התקופה שלאחר העברת הרע מן העולם ולאחר שהרשעים יקבלו את עונשם. בני-האדם שיישארו אז לא יהיו בבחינת אויבי ה', הראויים לעונש, אלא יהיו חלק מהעולם המתוקן של ימות המשיח. וכאן יש שתי דעות בעניין הגדרת מציאותם של הגויים באותו זמן.
על-פי הדעה הראשונה תהיה הכרתת מציאותם של הגויים, כלומר אומות העולם יבינו ויחושו כיצד הם רק אמצעי בלבד, הם יאבדו (בעיני עצמם) את כל חשיבותם וערכם – הם יחושו מיותרים, חסרי מציאות אישית וכל ערך. הם יקלטו כי אמנם הם קיימים בקיום פיזי, וחיים חיים טובים מבחינה גשמית ואף מבחינה רוחנית (שכן אז גם בהם תהיה עבודת ה'), אך מבחינה ערכית, אין בהם שום חשיבות. כל קיומם הוא כטפל הנסרך אחר העיקר.
לכך גם התכוון בלעם כשאמר "וקרקר כל בני שת" – לפי הפירוש שהכוונה היא ל'הרס' בני אומות עולם: אין הכוונה להרס פיזי, אלא, להרס נפשי, פסיכולוגי. אובדן המציאות האישית ותחושת הישות הטבעית.
על-פי הדעה השנייה תישאר לגויים מציאות לעצמה, אלא שהמשיח ישלוט עליהם, כלומר הם אמנם יתבטלו כלפי בני ישראל ויסייעו להם, אך תהיה להם גם חשיבות משלהם, שכן רצונו של הקב"ה שגם אצל אומות-העולם, כפי שהן מציאות לעצמן, תורגש האמת האלוקית. לכן יש חשיבות שהגויים יישארו מציאות לעצמם, ובכל-זאת ירגישו שהקב"ה הוא "מלך על כל הארץ", ו"יחזרו כולם לדת-האמת", וגם הם-עצמם יעסקו בידיעת ה', דבר שיתרום למילוי כוונת הבריאה, שהעולם כולו, גם מצד גדריו הוא, יהיה דירה לו יתברך.
