כל הולך על גחון (יא, מב)
כתב רש”י: זה נחש, ולשון גחון שהולך ושח על מעיו.
דברי רש”י צריכים ביאור שהרי אונקלוס תרגם גחון – מעוהי, והיה לו לרש”י לומר ‘כתרגומו’, או לפרש בלשון הקודש – ‘כריסו’ כמו שמצינו במשנה ‘הכרס הפנימי שניקבה’ ועוד. פירש מרן המהר”ם שיק זיע”א שרש”י חפץ היה לחזק המסורה שלנו שו’ דגחון הוא אמצע התורה, ורצה שגם בספרו רש”י על התורה יהיה כאן אות מ’ שהוא אמצע התורה. שהמתבונן יראה שרש”י טרח ודקדק להתחיל את התורה עם אות א’ “אמר רבי יצחק לא היה וכו'” ולסיים עם אות ת’ “יישר כחך ששיברת” ובאמצע התורה – כאן בפרשתינו רצה שיהיה אות מ’ “מעיו” יחד הם אותיות א’מ’ת’. (תורה שלמה).
