ויחי יעקב בּארץ מצרים

(מז, כח)

פּרשׁת “ויחי” נקראת על שׁם תּחלּתהּ: “ויחי יעקב”. מאידך הפּרשׁה עוֹסקת בּפטירתוֹ של יעקב אבינו. ואינוֹ מוּבן: לכאוֹרה היה מתאים יוֹתר לצרף את הפּסוּק “ויחי יעקב” לפרשׁת ויּגּשׁ, שׁבּהּ מתארים חיּיו וּפעלּוֹתיו שׁל יעקב?

והבּאוּר בּזה: אמתּיּוּת ענין החיּים הם חיּים שׁאינם משׁתּנּים כלומר נצחיים. וּבכללוּת רק על הבּוֹרא בּרוּך־הוּא אפשׁר לוֹמר שׁ”אינוֹ משׁתּנּה,” ואילו הנּבראים הנּם “נפסדים”,

אלּא שׁהקב”ה נתן לבּני ישׂראל את היכולת להיות נצחיים מצּד דּבקוּתם והתקשּרוּתם לה’, הם נקראים גּם כּן “חיּים”, כּמוֹ שׁכּתוּב –”ואתּם הדּבקים בּה’ אלקיכם חיּים כּלּכם”.

אלּא שׁאמרוּ חכמינוּ ז”ל –”אל תּאמין בּעצמך עד יוֹם מוֹתך” – נאמר אפילו על צדיקים, ובמיוחד שיעקב חשש בפירוש שמא יגרום החטא ,ולכן למרות שדבק בה’ במשך כל השנים שחי בארץ ישראל ,ובעברו צרות וייסורים רבים עדין זה לא הוכחה מספקת לאמיתות שׁל “ויחי”, שׁהרי “עד יוֹם מוֹתך אל תּאמין” לכן הפּסוּק לא נכתּב בּפרשׁת ויּגּשׁ – בּעיצּוּמם שׁל חיּי יעקב, ורק בּפרשׁת ויחי סמוך לפטירתו, הוּכח שׁלּמרוֹת היוֹתוֹ במצרים, בערות הארץ נשאר דבק בקב”ה, ובמיוחד שרואים ש”מטתו שלימה” כלומר שכל בניו שלמים בצדקתם כּאן יכוֹלים לקבּוע “ויחי יעקב”-כלומר שחייו נצחיים.

(ע”פ ליקוטי שיחות חלק טו).