המשמעות העמוקה של “זאת חנוכה”
מאת איתמר חמו
ביום השמיני של חנוכה אנו קוראים בפרשת הנשיאים על קורבנו של נשיא מכל שבט ובסוף חותמים “בזאת חנוכת המזבח”, מכאן לשמו של יום זה “זאת חנוכה”.
חז”ל אומרים שכל מקום שנאמר ‘זה’ “כאילו עומד ומורה באצבע”, “ראתה שפחה על הים מה שלא ראה הנביא יחזקאל בן בוזי, שנאמר ‘זה אלי ואנוהו'”, ראיה ברורה.
לעתיד לבוא, שתהיה השגת אלוקות מבוררת לעין כל ותתגלה מלכותו ית’, נאמר: “ואמר ביום ההוא הנה אלוקינו זה קיווינו לו ויושעינו, זה אשר קיווינו לו, נגילה ונשמחה בישועתו”.
אם כן “זה” מורה על ראיה ברורה. מה הכוונה “זאת”? “זאת” זה לשון נקבה. ראיה מתוך ולמרות ההסתר.
באופן כללי הזכר הוא המשפיע והנקבה היא המקבלת. “זה” בחינת השפעה, “זאת” בחינת מקבל.
על זה האופן לגבי חנוכה. הרב קוק מסביר שיש הבדל בין “חינוך” לבין “חנוכה”, חינוך לשון זכר, חנוכה לשון נקבה. לחנך זה להשפיע, להתוות והראות את הדרך. חנוכה זה לקבל, להתפעל מימי החנוכה, להתפעל מחנוכת המזבח, מהאורות הדולקים, מהקדושה המסתתרת בתוך המציאות.
ביום השמיני, ב”זאת חנוכה” נשלמת הבחינה של האור והקדושה וכל שנותר לנו הוא להתפעל ולקבל ממנו עד לאופן שאפשר יהיה להצביע עליו ולחוש אותו. לשון הפרי צדיק: “ולכן קורין יום זה ‘זאת חנוכה’ שמורה שכבר נקבע ונחקקו (בבחינת נפעל) כל הקדושות מכל השבטים בלב ישראל כמפורש לעין שיתכן לומר ‘זאת’ כמראה באצבע על חנוכת האור שבלב ישראל”.
