לנטוע בגלות את השורש לגאולה
מאת הרב אברהם חזן
בפרשתנו נאמר: "ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים".(שמות כו טו). את כותלי המשכן נצטווה משה רבנו לבנות מ"עצי שיטים". כפי שהתורה מפרטת את מידותיהם: "עשר אמות אורך הקרש, ואמה וחצי האמה רוחב הקרש האחד". נשאלת השאלה, מניין היו לבני-ישראל במדבר קרשים כאלה? מביא רש"י ממדרש תנחומא: "יעקב אבינו צפה ברוח-הקודש שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר, והביא ארזים למצרים ונטעם, וציווה לבניו ליטלם עמהם כשיצאו ממצרים".
גם בפרשת ויקהל, שם מתואר הביצוע בפועל של המשכן, התורה מספרת, שאת עצי השיטים הביאו "כל אשר נמצא איתו עצי שיטים", הרי שהעצים היו בידי בני-ישראל עוד ממצרים. משמעות הדבר היא, שיותר ממאתיים שנה קודם שעבוד מצרים דאג יעקב אבינו להביא ארזים למצרים, לטעת אותם שם, ולצוות את בניו שעם צאתם ממצרים, יקחו את העצים הללו עמם, כדי שישמשו אותם להקמת המשכן!
ונשאלת השאלה, בשביל מה יעקב היה צריך לעבוד כה קשה, לסחוב עצים מישראל כדי שבני ישראל ישתמשו דווקא בעצים הללו להקמת המשכן? הרי כאשר בני ישראל היו במדבר, הסתובבו לידם הרבה סוחרים גויים, והם מכרו לבני ישראל כל מיני סחורות, מוצרים ומזון (יומא עה). הסוחרים האלו יכלו גם למכור להם עצים. אלא במעשהו זה של יעקב הסתתרה כוונה עמוקה: הוא ביקש למסור ביד בניו נחמה וחיזוק, שבכוחם יוכלו לשאת את סבלותיה של הגלות הנוראה. יעקב הבין, שלא די לומר מילים של נחמה, לא די להם בהבטחה המילולית "אנוכי אעלך גם עלה". אלא צריך להשאיר לבני ישראל משהו ממשי שיעמוד מול העיניים וימחיש את הנחמה. לכן יעקב טרח והביא את השתילים מארץ ישראל למצרים. הם ראו את עצי השיטים הללו, וזכרו את ההבטחה על הגאולה ועל בניית המשכן באמצעותם. וזה חיזק את הנחמה והעידוד, והזכיר להם כל הזמן שהם באו מארץ ישראל, וייגאלו וישובו לארץ ישראל, ואז יקחו איתם את העצים לבנות את המשכן. מסופר על המשפיע הרב שלמה חיים קסלמן ע"ה, כאשר היה במאסר בסיביר, שלחו לו תמונה מחגיגת התספורת של בניו התאומים דוב בער וזאב, וגם צרפו במעטפה מעט שערות שגזזו בתספורת. לאחר שחרורו מהמאסר, התבטא ר' שלמה חיים, "השמחה למראה תמונת ילדי, לא הגיעה להתרגשותי הגדולה, כאשר ראיתי ומיששתי את שערות בני, שמאד חיזק ועודד אותי. כי השערות הם הרי משהו ממשי מהילדים שלי!.. "
על דרך זה, גם ארונו של יוסף נשאר במצרים, במטרה לתת להם חיזוק ונחמה בזמן הגלות; וכן גם ארון הברית הוטמן על ידי יאשיהו המלך במחילות בתוך הר הבית, במטרה לתת לנו חיזוק גם בזמן הגלות, כדי שנזכור שארון הברית נמצא בהר הבית. הדגשה נוספת על הנחמה אנו מוצאים גם במקורו של פירוש זה. רבי תנחומא, מלשון תנחומין. זוהי הנחמה שמנחמים את עם-ישראל השרוי בגלות, שיראה בעיניו את העצים שמהם ייבנה המשכן בבוא עת גאולתו.
סיפר הרב דוד הולנדר חבר "איגוד הרבנים" בארה"ב. בשנת תש"ל, הוא ביקר בברית המועצות. בתום הנסיעה נכנס ל"יחידות" לרבי כדי למסור דרישות שלום מאת יהודי רוסיה. ואמר לרבי: כי בבתי הכנסת ששרדו, ישנם מאות ספרי תורה שמונחים כאבן שאין לה הופכין. אין כמעט מתפללים, ולכן אין כמעט שימוש בספרי התורה. ושאל, האם כדאי לפעול בדרכים שונות, להוצאת ספרי תורה אלו משום "פדיון שבויים". “אם אתה שואל אותי”, אמר הרבי להפתעתו הגדולה: “לא רק שלא צריך להוציא את ספרי התורה מרוסיה, אלא הייתי אומר לסופרי הסת”ם להכין עוד ספרי תורה רבים עבורם. קרוב היום שמסך הברזל יפול, ויהודי רוסיה יזדקקו ליותר ויותר ספרי תורה!”. כעשרים שנה חלפו מאז. מסך הברזל נפל, שלוחי הרבי הגיעו לחבר העמים, והחיו מחדש את היהדות בקרב יהודי רוסיה, שכמהו וצמאו לזיק יהודי. “כשאני רואה עכשיו את התממשות נבואתו של הרבי", אומר בהתרגשות הרב הולנדר: "אני מבין שרוח ה’ דיברה מגרונו של הרבי!”.
גם בגלות הנוכחית נותן לנו הקב"ה נחמה מעין זו. הארזים של ימינו הם הצדיקים שבכל דור ודור, כפי שנאמר: "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה". הצדיקים נותנים לנו נחמה, וכוחות גדולים להתגבר על חושך הגלות. ומעוררים את ליבנו לגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו, יבוא ויגאלנו תיכף ומיד ממש. שבת שלום וחודש טוב שמח ומבורך!
