"כאשר קשורים למעלה לא נופלים למטה!.."
מאת הרב אברהם חזן
בפרשת קדושים מצווה אותנו התורה על איסור ערלה: "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל, וערלתם ערלתו את פריו, שלוש שנים יהיה לכם ערלים, לא ייאכל". הדין בפירות ערלה: שאם התערבבו פירות ערלה עם פירות של היתר, אין האיסור מתבטל ברוב או אפילו בשישים, אלא צריך שפירות ההיתר יהיו פי מאתיים מהאיסור. כל זה הוא רק בדיעבד, אם כבר נתערבבו. אבל לכתחילה אסור לערב פירות ערלה בפירות אחרים כדי לבטלם. אומרת המשנה (ערלה פ"א) אם יש לנו מאתיים נטיעות של היתר ואחת של איסור, ואי אפשר להכיר איזו נטיעה היא של ערלה, אסור לכתחילה ללקוט את כל הפירות מהנטיעות, שכן בכך מבטלים את הפירות האסורים ברוב, משום ש"אין מבטלין איסור לכתחילה". ולכאורה, מדוע לא יתבטלו פירות הערלה בעודם על העץ במאתיים הנטיעות של היתר? מפרשים חז"ל: שכל עוד הפירות על הנטיעות אין הנטיעה של ערלה בטילה בשאר הנטיעות, משום ש"מחובר לא בטל". כל עוד הפירות מחוברים לאילן, אין הם מתבטלים.
כל הענינים של נגלה דתורה, הם הוראה גם בעבודה הרוחנית של האדם. הלכה זו מלמדת אותנו הוראה בעבודת ה'. יש כלל בתורה, שמיעוט מתבטל ברוב. עלול היהודי לחשוב, שהואיל ועם-ישראל הוא "המעט מכל העמים", איך יתכן שיהיה לבני ישראל הכוח שלא להיטמע ולא להתבולל בין אומות העולם, שביניהם הם נמצאים כבר מאות רבות של שנים? על כך באה ההוראה: "מחובר אינו בטל". היהודי, בכל מקום שבו הוא נמצא, מחובר תמיד למקורו, לקב"ה. כיון שיהודים בכל מקום, היכן שרק נמצאים, הרי הם מחוברים למקורם, להקב"ה, בשל החיבור הנצחי הזה עם הקב"ה אין העם היהודי יכול להתבטל ולהיטמע בקרב הגויים, אלא הוא נשאר תמיד עם לעצמו "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". כשם, שהקב"ה כביכול הוא "אני הוי' לא שניתי", אין בו שינוי כלל, הוא היה הוה ויהיה בשוה, כך גם בני ישראל על ידי "ואתם הדבקים בה' אלקיכם"- החיבור עם הקב"ה, שלמים לעולם, כפי שמסיים הפסוק: "ואתם בני יעקב לא כליתם", שלא שייך בהם כל כליון ח"ו.
הרבי סיפר, אודות הצדיק ר' מאיר מפּרמישלאַן, שבית הטבילה בעירו הי' מאחורי הר גבוה, וכשהאדמה היתה נעשית בוצית וחלקה, היו אנשי העיר צריכים לילך מסביב להר, כדי שלא יחליקו, ואילו הצדיק ר' מאיר הי' הולך גם אז דרך ההר. פעם אחת התארחו בעיר כמה אברכים שלא האמינו בעניני מופתים, ובראותם שר' מאיר הולך דרך ההר, ניסו גם הם לילך דרך ההר, ומיד החליקו וניזוקו. שאלו אצל ר' מאיר כיצד הולך הוא דרך ההר גם בשעה שאף אחד אינו מצליח ללכת דרך ההר מבלי ליפול? והשיב: "כאשר קשורים למעלה לא נופלים למטה!.." כלומר: מי שקשור למעלה, אין אצלו הבדל בין הליכה על גבי ההר או למטה מההר, כיון שבכל מעמד ומצב אינו נופל.
אלא שיש להביא חיבור נצחי זה לידי גילוי. יהודי צריך לעבוד את ה' בדרך ש"וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך". כאשר הגויים רואים את החיבור שבין יהודי לקב"ה, לא יפריעו לעם-ישראל, ולא זו בלבד אלא "ויראו ממך", ואף יסייעו ליהודים בעבודתם לקונם, שזו תכלית הבריאה כולה. כפי שאומרת המשנה (קידושין פב): "לא נבראו אלא לשמשני, ואני נבראתי לשמש את קוני". עניין זה רמוז דוקא בדיני ערלה, שעניינה תיקון חטא עץ-הדעת. כפי שמוסבר על כך בחסידות, שחטא עץ הדעת גרם לכך שקליפה תתנגד לקדושה. גם לפני החטא היתה מציאות של קליפות, אלא שאז לא היתה מנגדת לקדושה, אדרבה, היא היתה כקליפה השומרת ומגינה על הפירות. רק שעל ידי החטא נעשתה למנגד. מחטא זה נוצר גם המצב, שבתקופת הגלות אומות-העולם מתנכלות לעם-ישראל ומפריעות לו. אולם כשיהודי מגלה את החיבור הנצחי שלו לקב"ה, הוא מתקן את חטא עץ-הדעת ומתגלה האמת. כשיראו את האלקות שבבני ישראל, הרי לא רק ש"עמי הארץ" לא יתנגדו, אלא אדרבה, "ויראו ממך", ויסייעו לבני ישראל בעבודתם לקונם. שזו היא הרי תכלית כל הבריאה, אומות העולם יכירו שכל מציאותם היא כדי לשמש את בני ישראל, וכמ"ש "ועמדו זרים ורעו צאנכם", בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, בקרוב ממש.
