סוד המצה
מאת-הרב יקי רט
עם ישראל יוצא ממצרים בחיפזון, “ויאפו את-הבצק אשר הוציאו ממצריים, עוגות מצות–כי לא חמץ: כי-גורשו ממצריים, ולא יכלו להתמהמה, וגם-צידה, לא-עשו להם” (שמות י”ב, ל”ט), ולזכר אותו חיפזון אנו מצווים לאכול בחג הפסח מצות. על פניו, העובדה שאכלנו מצות הרי היא אילוץ של המציאות, שנכפה עלינו, ולא היינו מצפים שדווקא המצה תיקבע לסמל של גאולת מצרים. אדרבה, הגאולה הייתה שלמה יותר דווקא אם היינו גם מספיקים לאפות כל מה שאנו חפצים. מדוע, אם כן, מדגישה התורה כל כך את עניין המצה, כזכר לגאולת מצרים? השאלה מתחזקת עוד יותר לנוכח העובדה שהתורה בעצמה מכנה את המצות ‘לחם עוני’. וכי ראוי שבלילה בו אנו מדגישים את חרותנו והיותנו בני מלכים, נאכל דווקא לחם עוני?
מסביר המהר”ל מפראג בספר גבורות ה’, כי המצה מביעה את החרות. הדבר המאפיין את המצה הוא השימור שהיא עוברת לאורך כל הדרך, כדי שלא יתערבו בה גורמים זרים שעלולים להחמיץ את העיסה. וזו בדיוק מהותה של חרות. כאשר האומה או האדם מתנתקים מהכבלים שכובלים אותם, משעבודים חיצוניים, ונהיים נאמנים ודבקים אך ורק למהותם הפנימית, לאמת שלהם, בלי לתת לשום גורם חיצוני לשלוט עליהם.
מסביר הרב קוק, כי יש שעבוד שנכפה על האדם מבחוץ, כמו במצרים, שם מגיע פרעה וכופה אותנו לעובדו. אך יש גם שעבוד שהאדם כופה בו את עצמו. כאשר אדם משעבד את עצמו למוסכמות החברה, ומנהל את חייו לפי מה שטוב ויפה בעיני זולתו, הרי שאע”פ שאין לו אדון שבא וכפה אותו, הרי הוא יצר לעצמו שעבוד, כך שיכול להיות אדם שבמעמדו נקרא בן חורין, אך רוחו היא רוח של עבד.
יציאה מעבדות לחירות עניינה לשוב אל העצמיות שלנו. כל יהודי, וכל האומה כולה, צריכים לשוב ולשמר את המצה הפנימית, את התוכן והערכים שלנו, המתאימים לרוחנו, מבלי לתת מקום של השפעה או חיקוי לשום גורם זר וחיצוני. רק מכח עמידה איתנה על זהותנו – נבנה את חירותנו האמיתית. וכל הרעיון הזה מופיע במצה.
לאחר שנשלח נתן שרנסקי לסיביר, אמר לשופטיו: “אתה אדוני השופט חושב שהנך חופשי! אתה חושב כך כיוון שלאחר שייגמר המשפט תלך לביתך ואילו אני אהיה המשועבד, כיוון שאלך לכלא לזמן רב. אך דע לך שמבין שנינו, אני הוא בן החורין האמיתי! אמנם גופי יהיה משועבד, אבל רוחי, היא תישאר חופשית, כיוון שארגיש שלא נכנעתי לגזרותיכם ונשארתי נאמן לאמונתי. אך לך השופט קבעו מראש מה לומר! גופך אמנם משוחרר, אבל אינך חופשי להכריע לפי אמונתך. רוחך משועבדת וזה חמור פי כמה.“
יהי רצון שנזכה אף אנו לחירות אמיתית, לכלל ולפרט!
