נישואים רוחניים
בפרשתנו נאמר "כי יקח איש אשה גו' והיה אם לא תמצא חן בעיניו גו' וכתב לה ספר כריתות" (כד, א).
ונישואי איש ואשה בגשמיות רומזים על נישואי האיש והאישה הרוחניים, האיש זה הקב"ה והאישה היא כנסת ישראל. וכללות ענין הגלות הוא בדוגמת עניין הגירושין,
ועל פי זה צריך ביאור, הרי הדין הוא ש"אסור לאדם לישא אשה ודעתו לגרשה" ומכיון שהקב"ה ידע שיהיה ענין הגלות הרי שכביכול הקב"ה התחתן עם עם ישראל "ובדעתו" לגרשם שהרי הגלות היא כמו גירושין נמצא שיש ב"נישואין" אלו, כביכול, משום "לא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה"?
ויש לומר הביאור בזה:
מצד הקב"ה לא היה כאן באמת גירושין ,אומנם מצד כנסת ישראל הרי הגלות הוא עניין של גירושין, כי בזמן הגלות אין ישראל מרגישים קירובו של הקב"ה אליהם, ולכן טוענים שזהו מצב של "אשה שגרשה בעלה". אבל האמת היא, שגם בזמן הגלות לא נפסקו ח"ו הנישואין בין הקב"ה וכנסת ישראל
ואדרבה, כל הכוונה של ההסתר פנים של זמן הגלות היא רק כדי שיהיה "ובקשתם משם את ה' אלוקכים ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך" (ואתחנן ד, כט), דווקא על ידי הירידה בגלות המסמלת את הריחוק הזמני בין איש ואשתו יתעורר אצל בנ"י – (האישה) געגוע עמוק לאיש (הקב"ה) וכך יתגלה קשר ו"דבק" עמוק יותר, שגם בהיות בני ישראל נפוצים בעמים, הם אשתו של הקב"ה ודבוקים עמו.
