להיות שחקן
זה היה בשנים הראשונות של כהונתו של הרבי מליובאוויטש. ר' שמשון טאק היה אז בחור צעיר, הוא הכיר את הרבי עוד לפני ההסתלקות של הרבי הקודם והייתה לו קרבה מיוחדת לרבי, ואפילו ידידות.
יום אחד הוא קיבל את פניו של אחד מהחברים שלו, שהגיע עם הילד שלו, נער לקראת בר מצווה. הוא הכניס אותם ל-770 ,לתוך החדר של הרבי. הרבי לחץ להם יד חמה ומעודדת, והציע להם לשבת.
הוא בירך את הנער במילים קצרות, איחל לו שיגדל להיות מקור של גאווה למשפחה ולכל העם היהודי. כשהם פנו לצאת מהחדר, הרבי הפתיע אותם כששאל את הנער האמריקאי: "אתה חובב בייסבול?". הנער הנהן בחיוב. "איזו קבוצה אתה אוהד?" התעניין הרבי, והנער ענה: "הדאג'ר". "אבא לוקח אותך למשחקים של הקבוצה ?", והנער ענה: "כן, מדי פעם אבא לוקח אותי למשחק. רק לפני חודש צפינו במשחק". "נו, ואיך היה המשחק?", המשיך הרבי לפליאת כולם. "האמת, היה מאכזב", ענה הנער, "בשלב מסוים הקבוצה 'שלי' הייתה בפיגור של שבע נקודות והחלטתי לעזוב באמצע". הרבי לא הסתפק בזה, והמשיך לשאול: "כשאתם עזבתם את האצטדיון גם השחקנים של הקבוצה נטשו את המשחק?", "רבי, השחקנים לא יכולים לעזוב את המגרש באמצע המשחק!"
, ענה הנער בחוסר סבלנות. "למה לא? ספר לי על זה קצת", ביקש הרבי, והנער הסביר: "בכל משחק יש שחקנים ויש צופים. הצופים יכולים ללכת מתי שהם רוצים. הם לא חלק מהמשחק. אבל השחקנים חייבים לעשות הכל כדי לנצח, עד לרגע האחרון". ואז חייך הרבי ואמר: "בדיוק ככה זה ביהדות. כל אחד יכול לבחור איזה מין חיים הוא יחיה כאן בעולם, האם הוא יהיה צופה או שחקן. תהיה שחקן!".
פרשתינו פותחת בציווי של הקב"ה –"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם" ובהמשך נאמר- "כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ, רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי; אֵיכָה אוּכַל, לְהוֹרִישָׁם. לֹא תִירָא, מֵהֶם"
– בעצם הקב"ה מצווה אותנו להיות שחקנים בעולם –לקיים את מצוותיו ולא לפחד (מהגויים) ובכך נזכה בנצחון !
