דבר תורה קצר פרשת-אמור
קורבן “שתי הלחם”
בפרשתנו מובאת המצווה להקריב את שתי הלחם במקדש בחג השבועות, קורבן זה הוא מסוג קורבן מנחה, כלומר קורבן מסוג הצומח-לחם העשוי מחיטים, קורבן זה צריך להביאו מהתבואה החדשה .הקורבן בא לסמל את הכרת הטוב כלפי הבורא ולהודות לו על היבול שצמח בשבועות שהוא גם חג הקציר.
—————————————————————————————————————
“האמונה של הסבתא”
בפרשת השבוע אנו קוראים על המועדים השונים, והקרבנות המוקרבים בהם. אנו נמצאים כימים אלו בימי ספירת העומר, אשר מחברת בין שני מועדים: פסח ושבועות. את ספירת העומר אנו מתחילים ממחרת השבת, מוצאי יו”ט ראשון של פסח, ע”י הבאת קרבן העומר, אשר בא מן השעורים, ומסיימים ביום החמישים, חג השבועות, בהבאת מנחה חדשה, שתי הלחם, אשר הורכבו מחיטה.
—————————————————————————-
סוף הדרך??
בימים אלו אנו נמצאים בעיצומה של מצוות ספירת העומר, אשר מופיעה בפרשה. פרשנים רבים דנים במהותה ובטעמה של מצווה זו, ואנו ננסה לגעת בחלקם.
ספר החינוך כותב כי מצווה זו באה להביע את ציפייתנו ממחרת הפסח, יום בו יצאנו ממצרים, אל מתן תורה, מעמד הר סיני. בעצם אנו אומרים בכך: יציאת מצרים היא דבר נפלא וחשוב, גאולה גופנית, יציאה מעבדות לחרות, אך זו עדיין לא סוף הדרך. אם רק נצא ממצרים, אך לא נגיע לקבלת התורה – הרי שעצרנו באמצע הדרך. זו עדיין איננה גאולה שלמה.
—————————————————————————-
הלימוד מימי ספירת העומר
בפרשת השבוע אנו קוראים על מצוות ספירת העומר, בה אנו מצויים בימים אלו. מצווה זו נועדה להבליט את ציפייתנו לקראת מתן תורה, ולהדגיש כי יציאת מצרים כשלעצמה עדיין איננה סוף הדרך, כי אם רק התחלה, שכן ללא תורה, אין שום משמעות פנימית ורוחנית לחרות אליה זכינו. לכן אנו קושרים ומחברים את פסח עם שבועות, כדי להביע את הרעיון שפסח בלי שבועות עדיין איננו דבר שלם.
—————————————————————————-
