את ההגדה אנו מתחילים בפיסקה: “הא לחמא עניא.., [זהו לחם העוני שאכלו אבותינו במצרים. כל הרוצה יבוא ויאכל, כל הצריך יבוא ויפסח. השנה – כאן, לשנה הבאה – בארץ-ישראל. השנה – עבדים, לשנה הבאה – בני חורין].
מקום אמירת “הא לחמא עניא” איננו בבית-הכנסת, אלא בתוך הבית פנימה, לאחר עריכת הקידוש ולאחר הכרזת ‘מגיד’.
אחת ממשמעויות היסוד של חג הפסח היא – היותו נחשב כ’יום ההולדת’ של עם ישראל. ביציאת מצרים עם ישראל הפך לעם עצמאי ,ממילא הדבר קשור גם בכל אחד בפרט, בהיותו חלק מן העם.
כללית, בחייו של כל אדם יש שני היבטים: היותו יחיד, והיותו חלק מעמו, ממדינתו, מעירו, מסביבתו ומקהילתו.
ידוע שחמץ-מרמז על גאווה,ואילו מצה שלא תופחת ונשארת דקה מרמז על ביטול,בכדי להתחבר לקב”ה אנו צריכים להתרחק מהגאווה ולהתנהג כמו מצה, אומר הצמח צדק – עניין זה נרמז בהגדה במילים :”מצה זו על שום מה אנו אוכלים”.
עם ישראל יוצא ממצרים בחיפזון, “ויאפו את-הבצק אשר הוציאו ממצריים, עוגות מצות–כי לא חמץ: כי-גורשו ממצריים, ולא יכלו להתמהמה, וגם-צידה, לא-עשו להם” (שמות י”ב, ל”ט), ולזכר אותו חיפזון אנו מצווים לאכול בחג הפסח מצות. על פניו, העובדה שאכלנו מצות הרי היא אילוץ של המציאות,
״ולמען תספר באוזני בנך… וידעתם כי אני ה׳ ״( שמות י׳ ב׳) / לקראת חג הפסח
האדמו״ר מבעלזא זיע״א אומר על הפסוק : ״ולמען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים … וידעתם כי אני ה׳ ״, כי יש כאן מקום לשאול, מדוע התחיל הקב״ה את דבריו בלשון יחיד -״ולמען תספר באזני בנך״, ומסיים בלשון רבים- ״וידעתם כי אני ה׳ ״?
אנו אומרים בהגדה של ְ פסח: “אַ ף אתה הקהה את שניו ואמר לו”מה פירוש הקהה את שניו? אין הכוונה שתשבור לו את השיניים… יש אומרים שתיתן לו לטעום מהחומץ, וככה השיניים שלו יהיו קהות.
יש רמז יפה: “רשע” בגימטרייה 570″ .הקהה את ׁשניו – תוריד לו את “ׁשניו”, שזה בגימטרייה 366 .נשאר 204 ,כמניין “צדיק”! כלומר, תהפוך אותו לצדיק על ידי שתדבר איתו בטוב טעם. כי צריך להחזיר כל יהודי למוטב, “לבלתי ידח ממנו נדח”. ְ
בשעות אחר-הצהריים של חג ‘שביעי של פסח’ בארץ הקודש, ו’אחרון של פסח’ בחו”ל, מקיימים המוני בית ישראל את המנהג המיוחד שתיקן הבעל-שם-טוב, מחולל תנועת החסידות, לאכול סעודה שלישית מיוחדת בחג זה וקרא לה ‘סעודת משיח’, משום שביום הזה מאיר גילוי הארת משיח.