בלולב אנו נוטלים את כפות התמרים, כלומר את הענפים ולא את פרי התמר עצמו, והדבר תמוה- מאחר שייחודיותו של הלולב היא בכך שיש בו טעם (הכוונה היא לטעם התמרים) –מדוע המצווה היא ליטול דווקא את כפות התמרים – את הענפים,ולא את התמרים עצמם?
המוטיב העיקרי של חגי תשרי הוא אחדותם של כל עם-ישראל. אחדות זו קיימת בימים הנוראים בכיסוי ובהעלם (על-פי הפסוק: “תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו”), ואילו בחג-הסוכות אחדות זו מופיעה בצורה גלויה.
בבית המקדש קיימו את מצוות ניסוך המים על המזבח, כאשר היו שואבים את המים הייתה שמחה גדולה שנאמר עליה- “מי שלא ראה את שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו”.מה ייחודה של מצוות ניסוך המים, שהיא מביאה עמה שמחה גדולה כל-כך?
מסופר על הגאון מוילנא, שכאשר הגיעו תלמידים לבקרו בסוכה, שאל אותם: מניין לנו שקיים אברהם אבינו מצות סוכה? התלמידים הביטו זה על זה בפליאה, ולא ידעו מה פשרה של השאלה.
שלושה דברים קיבלו בנ”י במדבר-מן, מים, וענני הכבוד.
כנגד ענני הכבוד ה‘ נתן לנו את חג הסוכות-הסכך הוא כנגד ענני הכבוד, אבל לא מצאנו חג נגד המן או נגד בארה של מרים, אם כך צריך לבאר מדוע דווקא נגד ענני הכבוד זכינו לחג הסוכות?
הגמרא מספרת על שמחת בית השואבה בבית המקדש : “חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה הָיוּ מְרַקְּדִים לִפְנֵיהֶם בַּאֲבוּקוֹת שֶׁל אוֹר שֶׁבִּידֵיהֶן”. היו עושים להטוטים, זורקים אבוקות ותופסים אותן. “אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל, כשהיה שמח שמחת בית השואבה היה נוטל שמונה אבוקות של אור וזורק אחת ונוטל אחת ואין נוגעות זו בזו”.