בס”ד
מעלת ההדלקה בשמן זית זך
התורה נמשלה למים, יין , ושמן.
מים משול לתורת הנגלה (פשט רמז ודרש), היין לרזי התורה (תורת הסוד-קבלה) ,והשמן לרזין דרזין (תורת החסידות).
כדי לגלות את סודות התורה דרוש יגיעה, כמו שהיין טמון בענבים וכדי לגלות אותו צריך לסחוט את הענבים, אבל היגיעה היא לא גדולה כ”כ, לעומת השמן הטמון בזיתים שדרוש כתישה על מנת להוציא אותו, כך גילוי רזין דרזין של התורה דורש יגיעה גדולה.
יש כלל בחסידות -כל היורד ממקום גבוה יותר (בשורשו הרוחני) יורד למקום נמוך יותר (בעולם הגשמי). דוגמא לכך אפשר לראות מחומה גבוהה שנופלת ,האבנים שיתרחקו הכי הרבה מהחומה אחרי הנפילה ,הם האבנים הגבוהות ביותר ,ואילו האבנים שהיו בשורות הראשונות לחומה ,אחרי הנפילה יישארו קרובות לחומה.
כך בענייננו ,בשורשם הרוחני ,השמן הוא הגבוה מכולם לאחר מכן המים ולבסוף היין.
*ראה הערה 1
ואילו פה בעולמינו זה הפוך- טעמו של היין הוא המשובח ביותר ,לאחר מכן המים שאין להם טעם אבל הם ראויים לשתייה ולבסוף השמן שאין לא טעם והוא גם לא ראוי לשתייה.
*ראה הערה 2
*ראה הערה 3
בחג חנוכה אנו נפגשים עם השמן בשני עניינים:
1. חנוכת המזבח
2. נס פח השמן.
חג חנוכה נקרא בשם זה, מפני שחנכו בו את המזבח, חנוכה מלשון חינוך כלומר לחנוך את המזבח בכדי שיהיה ראוי להקרבת הקורבנות ,את המזבח חנכו על ידי שמשכו אותו בשמן המשחה ,כלומר המשיכו בו אורות נעלים כהכנה לקורבנות שיוקרבו עליו.
מבואר שאור הנרות המופק מן השמן בהדלקת המנורה ובהדלקת נרות חנוכה דרגתם גבוהה יותר אפילו מהשמן עצמו.
השמן -מצד עצמו הוא בחינת העלם (רזין דרזין-בשורשו אור רוחני גבוה ) , אבל בהדלקתו הוא עצמו הופך לאור המאיר.
כלומר אור הנרות מתקבל מכליון השמן המסמל המשכה מעולם רוחני גבוה ,בדר”כ אם המשכה כזו ממקום כ”כ גבוה מגיעה לעולמנו היא עדיין נשארת בהעלם גדול, אבל בחנוכה ,על ידי הדלקת הנרות מכלין את השמן כלומר מגלים את ההעלם והופכים אותו פה בעולם לאור המאיר.
הערה 1-( מבחינה קבלית -יין מגיע מספירת הבינה המסמל לימוד בהבנה והשגה, מים מספירת החכמה -המסמל לימוד למעלה מטעם והשגה, ושמן מגיע מחכמה שבכתר-חכמה סתימאה).
הערה 2- למרות שבעולמינו השמן הוא הנמוך ביותר, עדיין ניכר בו מעלת שורשו בכך שהוא צף מעל כל המשקים.
*הערה 3-(בחג סוכות מתבטאת מעלתו הרוחנית של המים מעל היין ,בכך שמנסכים מים על המזבח, ועל כך נאמר שמי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו.)
ע”פ מאמר מצוות נ”ח-הרבי מלובביץ
