צמיחה והתחדשות
נאמר בפרשתנו שיציאת מצרים הייתה בחודש האביב
(“היום אתם יוצאים בחדש האביב”).
השבת חל גם טו בשבט-חג האילנות, כל העניינים בתורה מדויקים בתכלית, לפיכך צריך לבאר את הקשר בין טו בשבט ,יציאת מצרים ותקופת האביב.
טו בשבט ברוחניות
ייחודו של ה’צומח’ מה’חי’ וה’מדבר’. הצמח מבטא את הקשר המתמיד שלו אל מקור חיותו, עד שכל ניתוק ממנו גורם לכיליונו. האילנות מבטאים זאת ביתר שאת, שכן הם מתקיימים קיום ממושך וסובלים את כל שינויי העונות של השנה
סיפור לטו בשבט
חסידו של האדמו”ר רבי מרדכי מצרנוביל ,קנה לחג סוכות אתרוג מהודר עבור רבו, והחליט גם לקנות אתרוג עבור האדמו”ר רבי ישראל מרוזין (שלא היה רבו הישיר).
לאחר שקנה את האתרוג השני, הבחין כי הוא מהודר יותר מהאתרוג שקנה לרבו ולכן החליט להחליף את האתרוגים ולתת את המהודר יותר לרבו.
הגרעין היהודי
בשבת זו יחול יום החמשה עשר לחודש שבט, שהוא “ראש השנה לאילנות”. יום זה הוא לא רק יום בעל משמעות “לאילנות”, אלא יום של תוכן והוראה עבורנו. אחד ההסברים מדוע “ראש השנה לאילנות” הינו בעל משמעות גם לאדם, בגלל ההשוואה שיש בין האדם לבין האילנות. זאת על יסוד דברי הפסוק (שופטים כ יט) “כי האדם עץ השדה”, האדם נמשל לעץ השדה, השוואה זו בין האדם לעץ השדה, טומנת בתוכה הוראה עבורנו.
רמז למילה אילן
מגלה לנו רבי לוי יצחק (באגרותיו ע’ תיג), כי המלה “שבט” היא בדיוק כמו הגימטריא של המלה “אילן”.
הכוונה היא לכך שכל אות מהמלה “אילן” נחשבת במלואה, כפי שכותבים אותה:
נתינה ללא תמורה
סיפור לטו בשבט
באחד הימים טייל אדריאנוס קיסר במטעי טבריה והבחין באיש זקן נוטע נטעים צעירים לתוך האדמה.
בהביטו על שערותיו הלבנות של האיש, קרא לו השליט הרומי: “היי איש זקן, האם אתה מצפה ליהנות מפרי עמלך? היכן תהיה כששתילים רכים אלה יניבו פרי?”
