מהדרין מן המהדרין
מאת הרב אברהם חזן
על נס חנוכה מספרת הגמרא: “כשנכנסו היוונים להיכל טימאו כל השמנים שבהיכל”. אחרי מלחמה קשה של מעטים מול רבים, החשמונאים גברו על היוונים ונכנסו לבית המקדש, ומצאו שם הרבה כדים של שמן זית בו אמורים להדליק את המנורה, אבל היוונים טימאו את כל השמנים הללו.
הם חיפשו שמן טהור עד שה’ עזר ומצאו פך שמן טהור חתום בחותמו של כוהן גדול. פך השמן הספיק ליום אחד בלבד, ועד שיפיקו שמן טהור יקח שמונה ימים. עשה ה’ נס גדול והפך הקטן הספיק לשמונה ימים. ומתעוררת השאלה: אם היוונים רצו להשבית את עבודת המקדש ולמנוע את הדלקת המנורה, הם היו צריכים לאבד את השמן ולא להסתפק בטימואו.
ויתרה מכך, זה שהם “טימאו כל השמנים” לא פעל לכאורה, מאומה, שהרי הלכה היא “טומאה דחויה בציבור”, כאשר הציבור צריך לקיים את המצווה, אין הטומאה מעכבת, ובמקרה זה אפשר היה להדליק בשמן טמא. לאור זאת מתעוררת שאלה נוספת: אם במצב כזה מותר להדליק בשמן טמא, מדוע חולל הקב”ה את הנס הגדול של פך השמן הטהור, והלוא “לא עביד קודשא-בריך-הוא ניסא למגנא” אין הקב”ה עושה נס לשווא.
אלא, המעשה של היוונים משקף את מזימתם האמיתית, ולשם ביטולה התחולל הנס הגדול. השמן מורה על חכמה. כאשר השאירו היוונים את השמן ורק טימאוהו ביקשו לומר שהם מסכימים להשאיר את חכמת התורה בעם-ישראל, אולם רצונם שה’שמן’ יהיה טמא. שילמדו את התורה כחכמה, ככל החכמות, בלי להדגיש את האלוקות שבתורה. כלשון התפילה “להשכיחם תורתך”. לא נאמר “להשכיחם תורה”, אלא “תורתך”. הם רצו שהלימוד יהיה כחכמה ודבר-שכל. וזממו להשכיח מאיתנו שהתורה תורת ה’ היא. כך גם במצוות: היוונים שאפו “להעבירם מחוקי רצונך”.
הם התנגדו לקדושה האלוקית שבמצוות; לעובדה שהמצוות הן “חוקי רצונך” רצון אלוקי שלמעלה מכל שכל והיגיון, ושעל-ידי קיומן נוצר חיבור בינינו ובינו. בני-ישראל הבינו את מהותו האמיתית של המאבק, ולכן מסרו את נפשם ויצאו למלחמה שבדרך הטבע הייתה אבודה מראש – מעטים נגד רבים וכו’. ואז חולל להם הקב”ה נס שמעל לטבע, ואף המציא להם את פך השמן הטהור, החתום בחותמו של הכוהן הגדול.
ההוראה מכך היא, כאשר אוהבים את הקב”ה, משתדלים לקיים את מצוותיו בהידור, ולא מחפשים “היתרים” או “פשרות”. אם החשמונאים היו רוצים למצוא “היתרים” ופשרות, הם לא היו יוצאים למלחמה מול היוונים. הם יכלו לתרץ שבדרך הטבע אין סיכוי לנצח כי הם מעטים מול רבים, חלשים מול חזקים, אלא ,הם יצאו למלחמה מתוך מסירות נפש.
כמו כן, אם החשמונאים היו רוצים למצוא “היתרים” ופשרות, הם לא היו מתעקשים למצוא שמן טהור. ויכלו להסתמך על ההיתר ההלכתי להדליק בשמן טמא, אבל הם לא חיפשו “היתרים”, ולא היו מוכנים להתפשר. ראה הקב”ה את החשמונאים ואמר: אם אתם לא מוכנים לקבל “היתרים” ופשרות, גם אני לא ייתן את ידי ל”היתרים” ופשרות. אם אתם מתעקשים לעשות “הידורים” ולהדליק את המנורה בשמן טהור, גם אני יעשה את שלי כדי שתוכלו להדליק בשמן טהור.
לכן עשה להם ה’ נס גדול, ופך השמן הטהור דלק שמונה ימים.
הגמרא אומרת, שהמצווה הבסיסית של חנוכה זה להדליק נר אחד בלבד בכל ימי החנוכה, רק ה”מהדרין מן המהדרין” מוסיפים בכל יום נר נוסף, כשיטת בית הלל. אם היינו מחפשים “היתרים”, היינו יכולים לעשות את המינימום ולהדליק נר אחד בלבד בכל ימי החנוכה.
אבל אין אף יהודי שמדליק נר אחד, כולם מוסיפים בכל יום נר נוסף. כי עם ישראל הולך בדרך של החשמונאים, שלא חיפשו “היתרים” אלא חיפשו להדר. חנוכה מלמד אותנו להיות חשמונאים כל השנה. לפעמים יכולים למצוא “היתרים” הלכתיים שמאפשרים להתפשר. אבל לא זו דרכנו. עלינו לחפש תמיד היכן אפשר להדר, היכן אפשר להוסיף. וכאשר אנחנו ננהג באופן זה, גם הקב”ה ייתן לנו הרבה יותר ממה שמגיע לנו ,”למהדרין מן המהדרין” – שפע של ברכה והצלחה עד בלי די!
