ואנוכי עפר ואפר
בשכר שאמר אברהם אבינו ואנוכי עפר ואפר, זכו בניו לשתי מצוות: אפר פרה ועפר סוטה. (סוטה יז).
ידוע שהקב”ה נותן שכר מידה כנגד מידה, וממילא צריך להבין שיש דמיון בתוכן ולא רק במילים. והביאור בזה: מעלתו של אברהם היתה בכך שהרגיש עצמו שפל מן הכל, עפר ואפר, ולכן הרגיש שעליו לסייע לזולת ולעשות עימו חסד גם על חשבון טובתו הפרטית, כמו שנלחם בארבעת המלכים כדי להציל את לוט.
אפילו על דרגתו הרוחנית מסכים אברהם לוותר, ולעזוב את התגלות השכינה עבור הכנסת אורחים, אשר נדמו לו כערביים. ובשכר הנהגה זו זכו בניו לשתי מצוות, שגם בהן מתבטא העיקרון של ויתור על דרגה רוחנית כדי לעזור לזולת: במצות פרה אדומה הלכה היא שכל המתעסקים בה נטמאים, זאת אומרת שבשביל לטהר יהודי אחר, נדרש מהכהן לטמא את עצמו.
וכן במצות סוטה – כדי לעשות שלום בין איש לאשתו צריך הכהן למחות את שם ה’ המפורש על המים. התנהגות זו: הקרבת הטובה האישית – גשמית ורוחנית, למען הזולת – הינה ירושה מאברהם אבינו, שאמר על עצמו ואנוכי עפר ואפר.
(ע”פ ליקוטי שיחות).
