בזכות הרהור תשובה
מאת הרב אברהם חזן
בפרשתנו מונה התורה את המשפחות בעם ישראל. כאשר התורה מונה את משפחות שבט לוי, היא מציינת את “משפחת הקרחי”. מיד מתעוררת השאלה: איך נשארה משפחה לקורח, והלוא הוא ובניו וכל אשר לו נבלעו באדמה בשעת המחלוקת נגד משה רבנו? תשובה על כך נותנת התורה בהמשך, כאשר היא מזכירה את דתן ואבירם, היא מציינת: “ובני קורח לא מתו”. מבאר רש”י: “הם היו בעצה תחילה, ובשעת המחלוקת הרהרו תשובה בליבם, לפיכך נתבצר להם מקום גבוה בגיהנום וישבו שם”. בני קורח היו שותפים בארגון המחלוקת. אבל בשלב מסוים, הם התחרטו ו”בשעת המחלוקת הרהרו תשובה בליבם”. לכן, למרות שגם הם נענשו ונבלעו באדמה כמו כולם, בכל זאת ה’ עשה להם מקום שמור בתוך האדמה, וכך נשארו בחיים, ובשלב מסוים הצליחו לצאת ולחזור לעם. רבנו בחיי מסביר כי במקרה זה, המושג “גיהנום” מתייחס למקום הבליעה, והיינו שה’ עשה להם מקום שמור בתוך האדמה.
נשאלת השאלה: אם בני קורח חזרו בתשובה, מדוע הם בכלל נענשו ונבלעו באדמה; ואם הם לא חזרו בתשובה, מדוע הם נשארו בחיים? ההסבר על כך:.עונשם היה אפוא מידה כנגד מידה: כשם שבגלוי הם היו חלק מעדת קורח, כך בגלוי גם נענשו עמם ונבלעו באדמה כמותם. אולם מאחר שבתוך ליבם הרהרו תשובה, דבר שכל העם לא ראה ורק הקב”ה ידע זאת, לכן נבדלו מעדת קורח לאחר היבלעם באדמה, ושם, הרחק מעין-רואים, נתבצר להם מקום גבוה וניצלו. לפי זה יובן, מדוע התורה מספרת על ההצלה של בני קורח דווקא בפרשת פינחס, ולא בפרשת קורח. משום, שבפרשת קורח נאמר שבעלי המחלוקת נבלעו באדמה “ויאבדו מתוך הקהל”, העונש שלהם היה שיאבדו מתוך אותו קהל שראה בעיניו את השתתפותם במחלוקת, ואילו את הרהורי תשובתם, אותו הקהל לא ראה, ולכן מן ההכרח שיאבדו דוקא מתוך הקהל הזה. מה שאין כן קהל אחר, שלא היו עדים בדבר, הרי אין סיבה שיאבדו מתוכו. וזהו הטעם שהפסוק “ובני קורח לא מתו” נכתב בפרשתינו, כי רק לאחר שכבר לא היה אותו הקהל שהיה בזמן מחלוקת קורח, כמו שרש”י מפרש בפרשת חוקת שבעדה זו “לא היה בהן אחד מאותה שנגזרה גזירה עליהם, שכבר כלו מתי מדבר”. רק אז יכלו בני קורח לצאת ממקומם, כלומר: הם נשארו בתוך האדמה כמעט ארבעים שנה, ורק כאשר הגיע דור חדש, הם יצאו ממקומם וחזרו לעם ישראל, ונגלה לבני ישראל ש”בני קורח לא מתו”.
דבר זה מבטא את עוצם כוחה של התשובה: בני קורח היו מיוזמי המחלוקת, החטיאו את כל העם, ואף כשעשו תשובה, זו הייתה תשובה בהרהור הלב בלבד, תשובה שלא נודעה לאחרים. ובכל-זאת, בזכות אותו הרהור תשובה, ניצלו מעונש המוות של עדת קורח, ומהם נולדו שמואל הנביא שהיה שקול כנגד משה ואהרון, כמו שנאמר “משה ואהרון בכוהניו, ושמואל בקוראי שמו”, ועשרים וארבעה משמרות של משוררים בבית המקדש, שהיו אומרים דברי שיר ברוח הקודש. ואף בספר תהילים נקבעו 11 מזמורים שאמרום בני קורח. כל זאת, בזכות הרהור של תשובה! הגמרא במסכת קידושין, אומרת, המקדש את האשה “על מנת שאני צדיק (גמור), אפילו רשע גמור, מקודשת שמא הרהר תשובה בדעתו”, והיינו, שע”י הרהור תשובה הנה ברגע אחד נעשה מרשע גמור, צדיק גמור. מכאן נלמד בקל וחומר: אם בני קורח, שחטאו חטא כה נורא, זכו להינצל בזכות הרהור אחד של תשובה, ולהגיע למעלות כה נפלאות, על אחת כמה וכמה כשמדובר בדורנו, לאחר שכבר עברו דורות של יהודים שמסרו את נפשם למען שמו יתברך וצברו כל-כך הרבה תורה ומעשים טובים ודאי שעל-ידי הרהור תשובה אחד יתקיימו דברי הרמב”ם: “סוף ישראל לעשות תשובה, ומיד הן נגאלים”. יהי רצון שיהפכו ימים אלו לששון ולשמחה ונזכה לבנין בית המקדש במהרה בימינו, על ידי משיח צדקנו.
