ברית שלום
פרשת פנחס נקראת תמיד לפני ימי ‘בין המצרים’. בקריאה זו יש משום הקדמת רפואה למכה, שהרי חז״ל אומרים: “פנחס זה אליהו”, ואליהו הוא מבשר הגאולה.
בתחילת פרשתנו מעניק הקב”ה לפנחס את שכרו על ש”השיב את חמתי מעל בני- ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם”. ומה שכרו? – “הנני נותן לו את בריתי שלום”.
מה הפירוש בריתי שלום, כלומר מהו שכרו של פנחס? בפשטות הכוונה היא, שהקב”ה נתן לו את ברית הכהונה, ושזרעו אחריו יהיו כוהנים.
תורת החסידות מסבירה פירוש נוסף לשכרו של פנחס: “בריתי שלום” רומז לשלום נצחי בין הגוף לבין הנשמה, כלומר כמו שפנחס במעשהו עצר את המגפה ומנה היפרדות של הגוף והנשמה, מידה כנגד מידה הקב”ה נתן לו שכר שיזכה לחבר את הגוף עם נשמתו ולא להיפרד מגופו, שכר זה פנחס קיבל מאוחר יותר בגופו של אליהו הנביא (שהוא פנחס). דבר זה היה בגלוי אצל אליהו הנביא, שנשמתו לא עזבה את גופו, אלא הוא עלה עם גופו הגשמי “בסערה השמימה”.
היכולת הזאת נובעת מזיכוך מוחלט של הגוף הגשמי-אליהו הנביא זכה בזכות ברכתו של הקב”ה לפנחס לזכך כל-כך את גופו, עד שהגוף לא היווה עוד מחסום בפני הרוחניות, אלא הוא עצמו נעשה כלי להשראת הקדושה הרוחנית. לכן לא היה צריך למות ולהיקבר, אלא גופו הגשמי היה יכול להתעלות ולקבל את כל הגילויים הרוחניים ביחד עם הנשמה.
על-פי זה יובן מדוע אליהו הנביא דווקא הוא מבשר הגאולה, שכן זה גם עניינה של הגאולה – לזכך לגמרי את גשמיותו של העולם הזה, עד שהגשמיות עצמה תהיה כלי לקדושה האלוקית.
וכך נאמר על זמן הגאולה: “ונגלה כבוד ה’ וראו כל בשר” – כלומר, הבשר עצמו ,הגשמיות עצמה תראה “כי פי ה’ דיבר”.
ובמהרה יבוא אליהו הנביא, מבשר טוב, ויבשר על ביאת משיח- צדקנו, שיגאלנו גאולת-עולמים בגאולה האמתית והשלמה.
