מצוות הביכורים
בפרשתנו אנו מצווים על מצוות ביכורים, לאחר מכן התורה מתייחסת באריכות לכללות קיום התורה והמצוות, מאחר שכל פרטי התורה מדויקים בתכלית הכרחי לומר שיש קשר בין מצות ביכורים לכללות התורה וקיום המצוות, אם כן העניין דורש ביאור מה הקשר בין מצוה ביכורים שהיא מצוה פרטית לבין כללות התורה וקיום המצוות?
כמו כן נבאר מה המיוחד במצוות הביכורים שהיא הודאה ושבח לקב"ה ,והרי ניתנת הודאה לקב"ה היא יסוד בחיי יהודי, מיד שיהודי מתעורר בבוקר הוא אומר "מודה אני", וכן בכל ברכות הנהנין ובברכת המזון אנו מודים לקב"ה, אם כן צריך להבין מה המיוחד דווקא בהודאה שבמצות הביכורים?
הביאור לכך- ייחודה של מצות הביכורים הוא בכך שאנו לא רק מודים לקב"ה בפינו אלא אנו מצרפים לכך מעשה, היהודי לוקח מראשית פירותיו ומעלה אותם לבית המקדש ונותן אותם לפני ה'.
בכך היהודי משתף במצווה זו את שלושת לבושי הנפש שלו-מחשבה דיבור ומעשה, ואילו בשאר מיני הודאות לקב"ה הדבר נעשה רק במחשבה ובדיבור.
בכך שהיהודי משתף את כל לבושי הנפש שלו ,ומקדש את הפירות בנתינם לה' כך הקדושה חודרת אליו בכל מציאותו ,וידוע הכלל- "ישראל והקב"ה כולה חד" ובכך שהיהודי מקיים את מצוות הביכורים הוא מתאחד עם הקב"ה באופן הכי נעלה.
בכך מובן הקשר הכללי בין מצוות ביכורים לכלל התורה וקיום המצוות שתכליתם כמו מצוות הביכורים להתקדש ולהתאחד עם הקב"ה בכל מציאותנו.
