"וכל אשה חכמת לב בידיה טוו ויבאו מטוה את התכלת ואת הארגמן ואת תולעת השני ואת השש“.
יש להבין מדוע פתח הכתוב בלשון יחיד – ”בידיה“ וסיים בלשון רבים ”טוו“, היה לו לומר הכל בלשון יחיד ”בידיה טוותה“, או הכל בלשון רבים ”בידיהן טוו“. ונראה ליישב שהכתוב בא לרמוז שלמעשה לא הנשים עשו את הדבר הזה אלא ידיהן היו פועלת מכח המלאכים ששלח ה‘ לעזור להן. כי אין אדם שיהיה מסוגל לעשות מלאכת מחשבת שכזו ללא סיוע מה‘. כך שלמעשה היו המלאכים מניעים את ידיהן בצורה הנכונה כדי ליצור הצורה הרצויה, והקב“ה החשיב את הנכונות והרצון של הנשים כאילו עשו את כל המעשה לבדן. והדבר רמוז בפסוק באופן הבא ”בידיה“ – בידי האשה – ”טוו“ המלאכים. זאת אומרת שהמלאכים היו מניעים ידי הנשים כדי שיטוו כפי שצריך ויש רמז לזה שהיה להם סיוע משמים מהמילה ”בידיה“ חלק את המילה ”בידיה“ לשתים ותקבל ”ביד“ ”יה“, לרמוז שהדבר נעשה כביכול בידו של הקב“ה, וידו הארוכה של ה‘ הם המלאכים.
כך גם בבניית המקדש מצד אחד כתוב "ועשו לי מקדש"-כלומר אנו מצווים לבנות את בית המקדש מצד שני נאמר " מקדש אדני כוננו ידיך" כלומר הקב"ה יבנה את בית המקדש, אלא החובה שלנו היא לעשות לשכינה דירה בתחתונים ע"י קיום תורה ומצוות בגלות אבל אנו לא יכולים לעשות זאת בלא סייעתא דשמיא, ולכן אנו עושים מה שיכולים, והקב"ה עוזר לנו ומשלים את מלאכתנו ומשרה שכינתו בתוכנו, כפי שנאמר "מקדש אדני כוננו ידיך".
