השפעת התורה על הגשמיות
בפרשתנו הקב”ה מבטיח שפע גשמי על שמירת התורה והמצוות.
חז”ל הורו לנו “אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס” אם כן מדוע התורה מדגישה את השכר הגשמי על שמירת התורה ומצוותיה?
תמיהה דומה מתעוררת למקרא תיאורי חז”ל על השפע הגשמי בימות המשיח- ביום שהזרע ייזרע יצמיח ויניב פרי, אילנות סרק ייתנו פירות, טעם העץ יהיה כטעם הפרי, ועוד ייעודים גשמיים נפלאים.
ואילו הרמב”ם כותב שבימות המשיח- “לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה‘ בלבד” , ואילו כל ה”מעדנים” יהיו בבחינת עפר, כלומר לא תהיה להם חשיבות במצב רוחני נעלה זה, אם כן מדוע חז”ל מרחיבים כ”כ בתיאור השפע הגשמי שיהיה לעתיד לבוא?
התשובה לכך: דווקא השפע הגשמי מבטא את מעלתן של התורה והמצוות: כשאדם שמח שמחה גדולה, השמחה לא נשארת רק ברבדים הרוחניים, אלא היא מתפרצת בכל איברי הגוף, עד שהיא מגיעה גם לרגליים, שמתרוממות בריקוד של שמחה, המצב הטבעי הוא שהתורה שנאמר עליה שהיא “חייך ואורך ימיך” תשפיע על כל רבדי חייו של היהודי, ושפע התורה יביא שפע גם ברבדים הגשמיים התחתונים ביותר (בדוגמת הרגליים).
כיום העולם אינו כלי לשפע הרוחני של התורה ומצוותיה ולכן אנו לא רואים תמיד קשר ישיר בין לימוד תורה להצלחה ושפע גשמי, אבל לעתיד לבוא העולם יזדכך ויהיה כלי לשפע הרוחני , וקיום תורה ומצוות יוליד מיד שפע גשמי .
לסיכום- המטרה בלימוד התורה וקיום המצוות היא לא על מנת לקבל שכר, אבל כיוון שהתורה היא “חיינו ואורך ימינו” השכר הגשמי יבוא ממילא ויהיה קשר ישיר בין הרוחניות לגשמיות.
ועניין זה יהיה בגילוי בימות המשיח בקרוב ממש.
