דאגתו של הקב”ה למינקות בישראל
בני ישראל אכלו במדבר אוכל אלוקי מופלא -המן, חז”ל מסבירים-שבמן היה את כל הטעמים של כל המאכלים שיש בעולם, כשאדם היה חושב על מאכל מסוים שהוא רוצה לאכול , הוא היה טועם במן את הטעם של המאכל שרצה, למעט חמישה טעמים- קישואים ,אבטיחים ,חציר ,בצל ושום, ועל כך התלוננו בנ”י-“זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם. את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים”
רש”י מביא את דברי רבי שמעון, המסביר כי בני-ישראל אכן יכלו לטעום במן את כל הטעמים שבעולם, חוץ מחמשת המינים הללו, “מפני שהם קשים למניקות”.
מן הסתם משה רבינו הסביר לבנ”י את הסיבה לכך שאין במן את חמשת הטעמים הללו, אם כך מה פשר טענתם של בנ”י ,אדרבה, הם היו צריכים להודות שבמן אין מקום למאכלים מזיקים!
אלא תלונתם של בני ישראל הייתה: מפני מה נמנע מהם טעמם של מאכלים אלו אך ורק בגלל שאינם מאכלים טובים למניקות — וכי לא היה אפשר להקב”ה לעשות שרק אצל המניקות לא ישתנה המן למינים אלו, ואילו אצל כל ישראל לא יחסר טיב המאכלים ההם?
למרות שברור שתלונתם של בנ”י הייתה בלתי הגיונית וכוונתם הייתה “למצוא עלילה” (והרי יש להם את כל הטעמים שיש בעולם חוץ מחמישה אלו ועל כך צריך להתלונן?)
בכל זאת צריך להבין מדוע הקב”ה מנע מכל בנ”י טעמים אלו והלא הוא כל יכול, והיה יכול למנוע טעמים אלו רק מהמניקות?
התשובה לכך תשובה מדהימה שמעידה על חסדו של הקב”ה כלפי ברואיו ומלמדת אותנו עד כמה אנו צריכים להתחשב בזולת – מכיוון שמאכלים אלה “קשים למניקות”, רצה הקב”ה למנוע מצב שהמניקות יראו שכל ישראל נהנים מהמאכלים הללו ויתאוו להם. לכן מנע את הטעמים הללו מכל העם.
ולמרות שהמניקות הן מיעוט, במקרה זה המיעוט הכריע את הרוב!
מכאן עלינו ללמוד מסר חזק והוראה לחיים- עד כמה עלינו להשתדל בטובתו של יהודי פרטי, ולעיתים לוותר על רווחת הרוב על מנת לא לצער אפילו יהודי אחד, ועד כמה עלינו למסור נפש בטובתם הגשמית של תינוקות בישראל, ועל אחת כמה וכמה שעלינו לדאוג לטובתם הרוחנית-שכל אחד מהם יקבל חינוך על טהרת הקודש.
