להוציא יקר מזולל
מאת הרב אברהם חזן
בפרשתנו, התורה מפרטת את דיני נגעי הצרעת ומגיעה לתורת נגעי הבתים, “כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה, ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם”. מסגנון הפסוק נראה, כאילו בשורה יש כאן. הקב”ה ‘מבשר’ לנו, שכאשר נגיע לארץ-ישראל, הוא ‘יתן’ לנו נגעי צרעת בבתים! וכי בשורה היא, והלוא זה נגע, מחלה שבאה כעונש על עוונות?! רש”י מפרש, (עפ”י המדרש) בשורה היא להם, שהנגעים באים עליהם. לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן. אולם כאן מתעוררת שאלה: כיצד ידעו בני האמורי שבני-ישראל שהיו במדבר, עתידים לרשת את הארץ, ומדוע דווקא העם האמורי הטמין את המטמונות ולא יתר עמי כנען.
והתשובה על כך: האמורי היה שונה מכל עמי כנען האחרים. כאשר הבטיח הקב”ה לאברהם את ארץ ישראל, אמר לו: “ודור רביעי ישובו הנה, כי לא שלם עוון האמורי עד הנה”. בני האמורי בלבד הם שהשלימו את עוונם כעבור ארבעה דורות, ולכן ידעו שעכשיו הגיע הזמן שעם-ישראל יירש את ארצם. עם זאת, הייתה בליבם תקווה, שכשם שהם עתידים להישלח מהארץ, כך גם עם-ישראל יחטא ויגורש מארצו, ואז יחזרו לבתיהם. לכן הטמינו את המטמונות, מתוך הנחה שיום יבוא והם יחזרו לבתיהם וימצאו את רכושם. אולם הקב”ה הבטיח שייתן נגעים בקירות הבית, כדי שבני-ישראל ימצאו את המטמונות ויתעשרו. הזוהר הקדוש מסביר, כי בארץ כנען עבדו עבודה זרה, ולכן הטומאה שרתה בבתים שלהם. בבתים שבהם שרתה הטומאה הכי חמורה, ה’ נתן נגע צרעת, כדי שבני ישראל ישברו את הבית ויבנו בית חדש בקדושה ובטהרה.
יש כאן שני פירושים קוטביים, מן הקצה אל הקצה: לפי פרש”י, הצרעת באה לגלות משהו טוב. אבל לפי הסוד הצרעת באה להרוס דבר רע, ואיך שני הפירושים מסתדרים ביחד? הרב הקדוש רבי לוי-יצחק מברדיטשב ז”ל אמר פעם לאדם רשע וגבר אלים: אפשר הדבר שאני אקנא בך. תמה האיש: במה יוכל הרבי לקנא בי? אמר לו הצדיק: הלוא רבותינו אמרו: “העושה תשובה מאהבה זדונות נעשו לו כזכויות” (יומא פו ע”ב); שער נא אפוא בנפשך, אם בעל-עבירה גדול כמוך יעשה תשובה בלב שלם, ויתהפכו לך העבירות לזכויות, כמה מצוות תהיינה לך? בלי ספק שמספר מצוותיך וזכויותיך יהיה הרבה יותר גדול משלי. ותפסו הצדיק בבגדו, והפציר בו כל כך, עד שגמר בליבו לעשות תשובה שלמה. כלומר: לבעל תשובה יש יכולת לקחת את כל העבר השלילי שהיה לו, ולהפוך אותו לקדושה. לכן נאמר “במקום שבעלי תשובה עומדים, אפילו צדיקים גמורים אינן יכולים לעמוד בו”. זה בדיוק הרעיון של טומאת הצרעת, להפוך את הרע לטוב. לא תמיד אנחנו רואים את הטוב שבתוך הרע, ומטרת הצרעת היא בשביל העליה, כדי לגלות את האוצרות הפנימיים. המחשה גשמית לרעיון הזה נתן לנו הקב”ה, בנגעים ששם בבתי הכנענים. מצד אחד מדובר היה בבתים שבהם עבדו עבודה זרה; ומצד שני דווקא בהם התגלו אוצרות של זהב, כדי לבטא שהירידה היא לצורך עלייה.
מסופר על הרב יששכר גורביץ’ ע”ה, שהיה מנהל סמינר לבנות בצרפת, שפנה אל הרבי בענין תלמידה שעושה בעיות ומפריעה לשאר התלמידות, ולכן הנהלת המוסד מעונינת להרחיקה מהמוסד. ענה לו הרבי: עצתי, שתמנה אותה להיות מדריכה על הבנות, וכך היא תשפיע עליהם בדרך טובה!. כלומר, הרבי ראה את הפנימיות, וגילה שיש בה עוצמה, ולכן אם מנתבים את העוצמה לכיוון חיובי, אכן מצליחים. הנערה הזו אכן יצאה בסופו של דבר מחוזקת ומחזקת, והקימה בית חסידי למופת.
הגמרא מכנה את המשיח “חיוורא דבי רבי” -“מצורע של בית רבי” שנאמר, “אכן חוליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם” שהוא סובל וכואב את צער מכאובי הגלות של עם-ישראל, ובכך הוא מזכך את אחרון היהודים בתקופת ‘עקבתא דמשיחא’, עד שהכול נעשים כלים ראויים להתגלות “המטמוניות” של הגאולה האמיתית והשלמה. ו”יום טהרת המצורע”, הוא מעמדו ומצבו של המשיח אחר שגואל את עם ישראל. גם בית המקדש מכונה ‘צרוע’. על הפסוק “והצרוע אשר בו הנגע” אומר המדרש: “והצרוע – זה בית-המקדש”. כיון שהיה בו חורבן. אבל מטרת החורבן היא בשביל שנגלה את המטמוניות ואת הקדושה הנשגבת של בית המקדש השלישי, שייבנה על ידי הקב”ה בכבודו ובעצמו, “מקדש ה’ כוננו ידיך”, במהרה בימינו אמן.
